בימים ההם בזמן הזה/ יונתן קופל

בימים ההם בזמן הזה חלק 1

שלום, קוראים לי רן ואני בן 9 מקריית שמונה. מתחילת המלחמה, בתקופה הזאת, מאוד קשה לי כי אני מפונה. ואני רוצה לספר לכם סיפור מעניין מאוד- ב 7 באוקטובר באזעקות, ההורים שלי כבר ידעו שצריך לעבור למקום אחר, אני מאוד פחדתי, אבל ההורים שלי הרגיעו אותי. ביום שבו פינו אותנו לקחנו כמה חפצים מהבית וקצת ניקינו. ניקיתי קצת את החדר שלא יהיה יותר מידי מבולגן. בזמן שניקיתי את המיטה נשבר חלק מהקיר אההה!!!! אוי לא, לא רק מה  שאני עובר,עכשיו גם הבית נשבר,”אמא! חלק מהקיר נשבר”, אמא שלי רצה בבהלה, אני מרגיש כל כך נבוך, אמא שלי מגיעה ושואלת “אתה בסדר? ניפצעתה? לא, אבל הקיר קצת נשבר. איפה! אמא שואלת,שם, רואה? אמא מסתכלת ואומרת “יש שם משהו” אני מלא תדהמה למה שיהיה משהו בקיר? אולי זה כסף או צעצוע או ממתקים? אמא שלי אומרת זה ספר!!!! ספר! אני אומר” אוף”.אמא שלי אומרת שזה ישן ושזה נראה שזה שייך לבעל הבית הקודם. מה זה? אבל אני שואל,  זה יומן, נראה לי שנשאיר את זה כאן, רן זה לא שלנו, אוקיי אמא. כשאמא ואבא יוצאים לרכב,  נשארתי עוד קצת בבית הייתי מלא ציפייה,מה זה, היה לי קשה ולקחתי אותו למרות מה שאמא שלי אמרה, אני מרגיש ממש רע אבל גם ממש סקרן. אנחנו יוצאים מהבית ונוסעים ,אנחנו נוסעים כבר כמה זמן עד שהגענו למקום. מלון התאטרון בירושלים; המקום הזה עצום ומפואר! אני ממש מתרגש לראות מה יש עוד כאן,אבל אני עדיין ממש מתגעגע לבית, כמובן שלא שכחתי את היומן אני אעלה איתו לחדר ואסתכל עליו, אני עולה לחדר שלנו מספר 28 ,אני ממש רוצה לראות איך החדר נראה. אנחנו נכנסים לחדר והוא היה ממש יפה,”ואוו אמא נכון שהחדר הזה מדהים” אמר רן. כן,הוא ממש יפה, אומרת אמא , נראה שנצטרך לחפש כאן במה לעבוד ואיפה תלמד, כן אמא, אומר רן. אני בינתיים אלך לקרוא קצת. הבאת ספר? כל הכבוד לך, חשבתי שתיהיה כל הזמן בטלוויזיה, כן, אני אקרא קצת. אוקיי,אומרת אמא. סוף כל סוף ממש חיכיתי לקרוא את היומן הזה. אוקיי בוא אקרא קצת.(יומני היקר קוראים לי יהודה שרץ, היום זה היום הראשון שאני כותב לך. השנה היא 1939 אני גר בפולין ואני לא מאמין למה שקרה השנה. השנה פרצו הגרמנים לפולין ומחפשים יהודים, אני ומשפחתי נימצאים ביערות מנסים לברוח מכאן.

בימים ההם בזמן הזה חלק 2 המשך

הגרמנים עושים דרכם למדינות אחרות במסע של רצח, שלא יתואר, רוסיה והאוקריאנים ועוד מדינות אחרות היצטרפו למלחמה בשביל לתמוך בחלק מהמדינות, ומכאן התחילה מלחמת העולם השנייה.רגע מלחמת העולם השנייה אומר רן” למדנו על זה בכיתה, ואווו מעניין. היסתתרתי עם המשפחה שלי במשך ימים, עד שיום אחד החלטתי לברוח מהמחבוא. המשפחה שלי אמרה לי שכאן אנחנו בטוחים ושאשאר ,אבל ברחתי ,המשפחה שלי לא שרדה והמשכתי לברוח, הייתי כל כך מפוחד ומבולבל, הכל קורה כל כך מהר עברו ימים ועדיין אני מרגיש רחוק מלהיתחמק מהגרמנים. היי זה די מזכיר לי את מה שקורא עכשיו ,זה בטח היה נורא לשמוע את קולות המטוסים ואת קולות הבומים והירי ואת הליכת הנאצים בפולין. נשמעה דפיקה בדלת! זאת אמא, היי אמא ,אומר רן היי! סליחה שהגעתי כל כך מאוחר חיפשתי כל היום עבודה ולא מצאתי אני אחפש גם מחר. כל הכבוד לך אמא אמר רן. איפה אבא? אבא בנסיעות עסקים במרכז תל אביב, הוא יחזור יותר מאוחר. אוקיי, היי אמא, אמר רן היי ,אמרה אמא.” יש מצב שתוכלי לספר לי קצת על סבתא רבתה”. מה אתה רוצה שאספר לך עליה? איך היא הצליחה להתחמק מהגרמנים?שאל רן. זה סיפור מאוד מעניין אמרה אמא, זה קרה בערךבשנת 1939 בפרוץ מלחמת העולם השנייה, סבתא שלך בדיוק אפתה עוגיות, היה רעש של בומים והגרמנים נכנסו לבית שלה, כשהיא הייתה שם. רגע אז איך היא ברחה, מה היא עשתה? טוב כשהגרמנים פרצו לבית היא ראתה אותם, הם רצו לקחת אותה למחנות והיא התנגדה ,אז כשהם באו לקחת אותה ,היא הוציאה את העוגיות מהתנור וזרקה עליהם זה היה עוגיות רותחות מה שנתן.

בימים ההם בזמן הזהחלק 3 המשך.

לה הזדמנות לברוח או לעכב את הכניסה שלה למחנות. זה מזכיר לי את הסיפור בשבעה באוקטובר עם רחל מאופקים, עם המחבלים והעוגיות. אתה צודק, זה באמת מזכיר את הסיפור של רחל. אתה מבין, יש הרבה דברים במלחמה הזאת שמזכיר את מלחמת העולם השנייה. נכון אמר רן, רגע ואיך סבא ניצל? טוב, סבא חילק והכין תעודות זהות מזויפות ותחפושות של חיילים, אנשים לא יהודיים ,והוא נשאר כאן ונלחם. ואוו אמא, למה אף פעם לא סיפרת לי על הדברים האלה? כי היית קטן מידי,המלחמה הזאת גורמת אפילו לילדים קטנים לשאול שאלות כאלה. טוב לילה טוב רני. לילה טוב אמא. ניסיתי להירדם אבל לא הצלחתי לישון רציתי לקרוא עוד קצת, בזמן שקראתי אמא תפסה אותי קורא ביומן והיא אמרה לי. למה לקחת את זה? אפילו שאמרתי לא!! זה לא שלנו. סליחה אמא, פשוט התעניינתי לראות מה כתוב? על מה זה מדבר בכלל? אמא שואלת זה על בעל הבית הקודם ?הוא בטח היה ניצול שואה. לכן שאלתי את השאלות האלה על סבא וסבתא?. כן ,רן אומר, אמא אפשר? אבל קצת לקרוא עוד. לא, זה לא שלנו. בבקשה!!!! אמא הנהנה ואמרה שאני יכול לקרוא עוד עמוד אחד. יומני היקר השנה היא 2 בספטמבר 1945 והצטרפתי לצבא הרוסי. היום יום גדול, אנחנו הולכים לשים סוף למלחמה. אחרי היום הזה הכל הולך להשתנות אני אעלה לארץ ואקים מחדש משפחה. זה יום גדול וכאן אני מסיים את המסע שלי. להתראות יומן על החתום יהודה שרץ. סיימת? שאלה אמא, השעה כבר מאוחרת. כן, סיימתי. אמא אפשר לבקש ממך משהו! כן בטח, מה קרה? אני רוצה לעשות תרומות לחיילים ולעזור במלחמה וגם לעזור לניצולי שואה זה לימד אותי משהו. אין בעיה מתוק שלי. הגיע הבוקר והתרגשתי מאוד אני כבר חודש במלון אני מרגיש את רוח ההתדנבות שלי, וגם בא לי להחזיר אותו לבעלים שזה שייך לו אמרתי לאמא. אוי אבל אין לספר הזה יורשים, אולי נשים את זה ונתרום את זה למוזיאון יד ושם?אמרה אמא.

בימים ההם בזמן הזה- חלק 4- המשך

אוקיי,אמא, אין בעיה. אחרי שתרמנו את זה למוזיאון יד ושם היומן זכה לפרסום רב ועניין על גיבור, ניצול שואה, שעשה הכל למען היהודים, וגם היום בזמנים של מלחמה, גם אני אנסה להתנדב ולעזור במה שאפשר, ומחר אני מתחיל לעזור ולתרום לחיילים אומנם עדיין לא חזרתי הביתה, אבל אני מאמין שבהמשך ננצח ושאני הבנתי שיש כאן סיפורים מאוד דומים ממלחמת העולם השנייה. והחלטתי שאני רוצה לעשות יומן משלי שבו אני אתעד מה שקורה לי ואני מאמין שעם ישראל ינצח, והחיילים הגיבורים העומדים על משמר ארצם יעשו הכל בשביל המדינה שהם אוהבים כמוני..