בַּהַתְחָלָה רַק כָּרִית אַחַת קְטַנָּה,
שְׂעָרוֹת שְׁחֹרוֹת-שְׁחֹרוֹת צוֹנְחוֹת
עַל רִצְפַּת הַחֶדֶר, בִּנְחִיתָה רַכָּה.
וְהַמַּרְאֶה אוֹתוֹ מַרְאֶה, וַאֲנִי אֲנִי
אֵין שִׁנּוּי
וְעָצַמְתִּי עֵינַי, וּבַחֲלוֹף דַּקּוֹת קְצָרוֹת
אֲנִי כְּבָר לֹא אֲנִי אֲנִי,
וּמָרְאִי חָלַף לוֹ עָבָר
וְיֵאוּשִׁי נוֹעֵץ מַבָּט
בְּרִצְפַּת הַחֶדֶר.
וְרִצְפַּת הַחֶדֶר מְלֵאָה
גּוּשִׁים גּוּשִׁים שֶׁל
שֵׂעָר שָׁחֹר צָפוּף שֶׁהָיָה
וּכְבָר לֹא
כְּבָר לֹא מִתְהַוֶּה
כְּבָר לֹא חַי.
מֵת
וְגַם אֲנִי, מַבִּיט
לֹא מַאֲמִין,
אֵיךְ זֶה הָיָה וּכְבָר
וְהַיְּדִיעָה שֶׁזֶּה יִגְדַּל,
יִצְמַח מֵחָדָשׁ
לֹא נוֹתֶנֶת לִי מַרְגּוֹעַ, כִּי
יֵשׁ חֵלֶק כָּזֶה, בָּרֹאשׁ
שֶׁצּוֹחֵק עָלַי, עָלָיו:
הֲרֵי, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר,
הַכֹּל יִגָּזֵר שׁוּב,
בִּמְחִי זִמְזוּם מְכוֹנַת בַּרְזֶל קָרָה
בְּרֹאשִׁי
