בתוך ירושלים, בשכונת שייח ג'ראח,
רז עמדה וחיכתה להוראה, לא ידעה מה יהיה המשך הפעולה.
מכונית עברה במהירות, מראה מפחיד בלילה,
אבל רז וחבריה לא הראו פחד, הם נלחמו.
הם היו גיבורים ולא רק בלילה,
הגנו על הארץ, באומץ רב.
רז נלחמה בכל כוחה,
מכל הלב ומכל הנשמה,
עמדה בגבורה,
והביאה תקווה לחבריה לפלוגה.
בתוך הבלגן, המהומה והקרב, הם התאחדו כאחד.
הם לא ידעו, שהמסע שלהם רק מתחיל.
הם עצרו את הסכנה, הצילו את הארץ,
הם הגנו עלינו בכל דרך.
הם היו גיבורים ולא רק בלילה,
הגנו על הארץ, באומץ רב.
רז נלחמה בכל כוחה,
מכל הלב ומכל הנשמה,
עמדה בגבורה,
והביאה תקווה לחבריה לפלוגה.
לרז היה כאב והרבה ניסיונות, אך מעולם לא ויתרה,
רוחה הייתה כמעט בלתי שבירה, לוחמת עם אומץ.
ההחלמה הייתה קשה, אבל הראייה שלה נשארה,
החלום שלה מעולם לא נעלם, היא התמודדה עם כל פחד.
הם היו גיבורים ולא רק בלילה,
הגנו על הארץ, באומץ רב.
רז נלחמה בכל כוחה,
מכל הלב ומכל הנשמה,
עמדה בגבורה,
והביאה תקווה לחבריה לפלוגה.
עכשיו רז כבר לא עוד בחיים, קצינה אמיצה.
הייתה לה הרבה תקווה, דוגמה להרבה מאד אנשים.
הסיפור והאומץ שהיה לה, זה סיפור שכולנו חייבים להכיר.
"אני פייטרית בנשמתי, והבטחתי לעצמי לחזור להיות לוחמת שיוצאת למשמרות מבצעיות בפלוגה שלי"
בצער רב היא איננה כבר,
לא רק נפשה, אלא כל כולה.
