אני שוכב על הרצפה, מנסה להרגיש את הקור.
תקוע בעולם שחור, ללא יציאה, ללא אור.
קול היריות חולף לידי אוזניי
אך אני מנסה למתן את הפחד, לשמור על חיי.
לפני שעתיים רקדתי כמו משוגע
והאדרנלין עוד זורם לי בדם,
משתלב עם הכאב על כל אלה שכבר עזבו אותי כאן.
אני מנסה לצרוח אבל כבר לא יוצאות לי המילים,
אולי בגלל זה חושבים שאני לא פונה לאלוקים…
חבורה של מחבלים פתאום ניגשת ,
אני מורח על עצמי את הדם שבסביבתי, מעמיד פני מת.
הם תוקעים כדור ומתקדמים הלאה,
רוצחים עוד ילד שבשיחת פרידה מאבא.
אני ממשיך לשכב כשדמי נוטף לכל עבר
ולפתע שומע בכי מצמרר .
אני זוחל לכיוון ורואה נער שמתחנן על חייו ,
בזמן שדמעות זולגות מעיניו.
אני קופץ ועוטף אותו מכל הכיוונים ,
אני כבר לא אשרוד, אבל לו בעזרת ה', עוד יהיו חיים מלאים.
