כָּל חַיַּי רָצִיתִי לִלְבֹּשׁ גְּלִימָה.
אֲרֻכָּה, מִתְנַפְנֶפֶת, מְפֹאֶרֶת,
נוֹתֶנֶת בִּטָּחוֹן וּמְאוֹד מַרְשִׁימָה,
אֶלְבַּשׁ אוֹתָהּ לִכְתֵפַי לְהַדֵּר וּלְתִפְאֶרֶת.
אֶפְשָׁר גְּלִימַת-עַל שֶׁאִתָּהּ אוּכַל לָעוּף,
גְּלִימַת עַרְפָּד לְהֵחָבֵא בֵּין הַצְּלָלִים,
גְּלִימָה מִסְתּוֹרִית שֶׁמְּכַסָּה אֶת הַפַּרְצוּף,
גְּלִימָה שֶׁעוֹשָׂה גִּבּוֹרִים מִנְּבָלִים.
עִם הַגְּלִימָה אוּכַל לְהָגֵן עַל אֲנָשִׁים,
כְּשֶׁאֶלְבַּשׁ אוֹתָהּ יָשָׁר כָּל הָרֹעַ יֹאבַד.
גְּלִימָה שֶׁמַּסְתִּירָה אֶת הַפְּגִיעִים וְהַחַלָּשִׁים,
שֶׁתַּעֲטֹף אוֹתִי כְּשֶׁאֲנִי לְגַמְרֵי לְבַד.
אֲבָל אֵין לִי גְּלִימָה וְאֵין לִי בַּרְדָּס,
אֲנִי לֹא גִּבּוֹר וַאֲנִי לֹא מְיֻחָד.
וְזֶה אָמְנָם עוֹשֶׂה אוֹתִי נוֹרָא מְבֹאָס,
אַךְ לְפָחוֹת אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי לֹא בָּזֶה לְבַד.
וְלִפְעָמִים, בַּלַּיְלָה, לִפְנֵי הַשֵּׁנָה,
אֲנִי חוֹלֵם עַל גְּלִימוֹת וְעַל לִהְיוֹת גִּבּוֹר.
וּבֵין אִם הַפַנְטַזְיָה הַזֹּאת שְׁגוּיָה אוֹ נְכוֹנָה,
הִיא נוֹתֶנֶת לִי בַּחֹשֶׁךְ קְצָת נֶחָמָה .
