דרים איילנד

הדר התעוררה בבהלה, היא חלמה חלום מוזר מאוד, בחלום היא התעוררה במיטה שאינה שלה. לידה היו מיטות מלאות בבנות מהאי שבו גרה הדר, דרים איילנד. היא הסתכלה בחלון וראתה שהיא בתוך ספינה מפליגה בים. בהיותה ילדה סקרנית, הדר יצאה מהחדר והתקדמה לאורך המסדרון, עד ששמעה קול, את הקול של אבא שלה, "אנחנו לא נתפנה מהאי! המקום הזה פתר לי ולאשתי את כל הבעיות בחיים! זה מקום קסום, ולא רק בגלל הנראות היפה שיש שם!" הדר התקרבה לדלת, האם אבא התכוון שיש קסם באי? ולמה שירצו שהיא תתפנה מהמקום הכי חלומי שהיא הכירה? "אני יודע ואתה יודע טוב מאוד שזה לא האי זאת הבת שלך!" הדר כל כך נבהלה שהיא כמעט פספסה את המשך המשפט "אבל עכשיו, שלקחנו ממנה את קסמה, הקסם לא יתחבר עם האי עד שתתפנה ותעביר אותו! עכשיו אנחנו בדרכנו לסן פרנסיסקו, שם תוכלו לבנות את חייכם לבעלותי החדשים בתור אנשים עירוניים" "לא!" הדר פתחה את הדלת של החדר בצעקה, לשנייה בודדה כולם היו המומים, והדר העיפה מבט וראתה המון  אנשים עם מסכות ואת אביה "הדר?" הוא הסתכל עליה בתהייה, היא פתחה את פיה להסביר אבל איש במסכה צעק "די לאיחוד המרגש, תפסו אותה!" ואז היא התעוררה בבהלה במיטה שלה, וחשבה מה בדיוק החלום הזה היה אמור להביע?? היא לקחה את הטלפון, וראתה מה השעה וכמעט נחנקה "נו באמת! השעה כבר שש וחצי בבוקר! יש לי משמרת ברפת!!" היא כמה מהמיטה והתארגנה, לפני שיצאה מחדרה היא הסתכלה במראה, נערה בת ארבע עשרה היישירה אליה מבט, היה לה שיער שחור קצר קצת, היא הייתה די רזה, די יפה, ילדה נורמלית בקיצור. היא ירדה למטה, ולא ראתה אף אחד, אחותה כנראה עוד חורפת, ואביה בישיבה,  , אבא של הדר, היה ראש המועצה. היא פתחה את דלת הבית, ומול עיניה ראתה את המקום שהכי אהבה עלי אדמות האי דרים איילנד: לאי היה שטח ירוק ועצום ומכל מקום ראו את הים, הבתים היו פזורים במרווחים של 300 מטר בערך, ומדי פעם ראו לול, או רפת, כבישים לא היו, רק שבילים שעליהם היו נוסעים טרקטורונים מדי פעם, הדר כל כך אהבה את המראה הזה, כל כך פשוט, כפרי ויפה, שכל פעם שהיתה יוצאת, היא חייכה אוטומטית. היא הלכה בשביל לרפת, ששם עזרה בעבודה, ונפגשה עם חברתה לוסי (הפרה). ואחרי שסיימה היא הלכה לשפת הים לחשוב על חלומה ברצינות, היא הסתכלה בשעונה, השעה הייתה תשע זה אומר שעדן ומעיין כבר קמו. עדן ומעיין היו חברותיה הטובות ביותר של הדר, והיא לא הצליחה לחשוב על מישהו יותר מתאים לספר לו את החלום. היא התקשרה אליהם וקראה להם לבוא ישבה וחיכתה. אחרי כמה דקות הם הגיעו, באו והתישבו "מה קורה?" שאלה עדן "הזוי" השיבה הדר היא סיפרה להם מה קרה, עדן ניסתה ביחד איתה להבין מה קורה אבל מעיין שתקה. "מה קרה" שאלה הדר את מעיין "את לא חושבת שזה מוזר?" מעיין הסתכלה עליה "אני חושבת שזה מוזר, חלום מוזר, זה לא באמת קרה. אתן מייחסות לזה יותר מדי חשיבות" היא אמרה "היה בזה משהו שונה! לא יודעת, אני מרגישה שזה לא היה סתם" הדר אמרה ופתאום עדן צעקה "מה?" "השרשרת שלך הדר! איפה היא?" לכל ילדה בכפר שנולדה היו שמים שרשרת, כדדי להראות על שייכות, היו כאלה ששמרו אותה במגירה, הדר בחיים לא הורידה אותה. "איפה היא?" הדר נלחצה, זה אולי קשור לחלום? סמל השייכות לכפר נעלם בדיוק באותו זמן שהיא חולמת שמפנים את הכפר… "אולי זה נפל לך איפשהו?" מעיין שאלה "זה בטוח נפל אבל השאלה היא איפה?!" אמרה הדר, אין טעם להפחיד את עצמה בכל מיני קונספירציות. "זה לא בטוח נפל" אמרה עדן והדר חששה שעדן תגיד בול מה שעבר לה בראש "תחשבו על זה, האיש בחלום אמר שלקחו לבת של ראש המועצה את קסמה, ויש לו שתי בנות, ולהדר יש קצת יותר קסם מהשנייה… ואז השרשרת נעלמה! מה אם השרשרת היא הקסם שהם לקחו ממך?" הדר עיכלה רגע את מה שנאמר "אני צריכה ללכת לחשוב עם עצמי, אם אתן רואות את השרשרת תגידו לי הכי מהר שאתן יכולות טוב?" "כן" וככה כל אחת הלכה לדרכה. הדר הלכה לביתה תוך כדי מחשבות והגיע למסקנה, לכל בנות הכפר יש שרשרת, זה לא הגיוני שדווקא שלה קסומה, מצד שני, היא הילדה הכי חשובה בכפר והגיוני שיתנו לה קסם, הדר עברה על מחשבותיה ופרצה בצחוק, "קסם" זה לא משהו הגיוני, זה לא קיים, ילדותי לחשוב שכן. בעודה היא מגחכת רגליה נשאו אותה לבית היא עלתה במדרגות ופתחה היא באה להתיישב על הערסל, אבל הבעיה היתה , שמישהו ישב שם, נראה באזור גיל 40, מישהו שהיא לא הכירה בכלל. היא פרצה בצרחות והשתדלה מאוד שלא להתעלף, היא לקחה מהר נעל עקב שפיצית במיוחד שהייתה זרוקה על הרצפה והשליחה עליו בכול הכוח "מי אתה?" היא שאלה בהיסטריה "תירגעי" הוא אמר בקול מרגיע "אני לא אפגע בך באתי רק לחדד לך כמה דברים בקשר למצב" סקרנותה גברה עליה , יש סיכוי שהוא  יודע משהו? היא הנהנה וישבה על המיטה "מה יש לך להגיד?" "מה את יודעת" הוא שאל, והדר התעצבנה "סליחה, אני ממש לא עובדת אצלך אתה תספר לי כאן ועכשיו מה שיש לך להגיד או שאני מזמינה משטרה!" הוא צחק "הדר מתוקה, את יודעת שלמשטרה יקח זמן להגיע לאי נידח כזה, ואני יודע שאת יודעת  שיש לי מידע חשוב שייתכן ויעזור לך בהמשך החיים, אז בואי, אולי בכל זאת פשוט תקשיבי לי?" הדר רצתה, כמו בכל הסדרות, לשאול אותו מאיפה הוא יודע איך קוראים לה, ולהתעצבן ולא לתת לו לדבר, אבל היה בו משהו מרתק מידי שהיא סיפרה לו פשוט הכול "אני יודעת שרוצים שנתפנה מהאי, אני יודעת שהיה לי קסם אבל לקחו לי אותו ונראה לי שזאת השרשרת, ויש לי חשד שלאי יש כוח קסם" היא אמרה לו "יפה, את ילדה נבונה ביותר. עכשיו אני אשלים כמה פינות שיעזרו לך מאוד, ראשית, בטח עלתה בראשך השאלה למה דווקא נתנו את השרשרת הקסומה לך, אני טועה?" "אתה לא טועה" הדר אמרה "מצוין, אז בואי אני אספר לך שכשאחותך טלי, נולדה רצו שהיא תענוד את השרשרת הקסומה ותהיה המקשרת הבאה" "מקשרת?" "אני אסביר לך הכל אני מבטיח, אבל משהו בא לא נמשך לקסם ולעומת זאת, כשאת נולדת, יש ראו שאת נמשכת לקסם ושאת תוכלי לאזן בן שתי העולמות." "עולמות?" הדר שאלה בתהייה "כן לא הרבה יודעים אבל יש שני עולמות, עולם הקסם, והעולם שלך ואת המקשרת, המקשרת של עולם הקסם לעולם האמיתי" בשלב הזה הדר הרגישה לא נעים באיך שהוא אמר "העולם שלך" כאילו הוא משתייך לעולם הקסם.

"הבנת?" "בערך" "יופי, בערך זה מספיק, עכשיו דבר אחרון אני שתול מטעם אביך אצל מי שמעוניין לפנות אותנו ואני יכול להגיד לך בוודאות שיש כאן מרגלת, מישהי מאוד קרובה אלייך, אוקי, זהו גמרתי להסביר לערב אחד, את השאר תגלי לבד, ואל תשכחי תמיד ללכת אחרי הקסם" הוא הפך לציפור ואף מהחלון, הדר בפליאה רצה אחריו, אחרי הקסם.