אֲנִי עוֹנֶה לַשָּׁעוֹן שֶׁאָקוּם עוֹד שְׁתֵּי דַּקּוֹת אֲבָל בַּסּוֹף אוֹכֵל אֶת הַזְּמַן עִם ק"ש.
מְאֻכְזָב. לֹא שִׁקַּרְתִּי.
אֵיזֶה כַּיֵּף יִהְיֶה עוֹד יוֹמַיִם!
רַק יוֹם וְעוֹד יוֹם וְיִהְיֶה יוֹם נֶהְדָּר!
לָמָּה?
כִּי דָּחִיתִי הַרְבֵּה דְּבָרִים לְמָחָר, וְזֶה אוֹמֵר שֶׁעוֹד יוֹמַיִם לֹא יִהְיֶה כְּלוּם.
אֲבָל הַאִם זֶה נָכוֹן?
הֲרֵי זֶה מָה שֶׁחָשַׁבְתִּי אֶתְמוֹל.
סִיַּמְתִּי עִם כָּל הַמַּטָּלוֹת הַקַּלּוֹת וְהַפָּחוֹת חֲשׁוּבוֹת. עַכְשָׁו נִשְׁאֲרוּ רַק הַמְּשִׂימוֹת הָרְצִינִיּוֹת, אֲבָל כְּבָר נִגְמַר הַיּוֹם.
אוֹף. לָמָּה הַתָּכְנִית שֶׁתִּכְנַנְתִּי לֹא עָבְדָה…
הֶאֱמַנְתִּי בָּהּ.
