האתגר שבאהבה

כיתה ז' רעשה וגעשה. הצלצול נשמע, אך המורה עדיין לא הגיעה, ולכן התלמידות ניצלו את הזמן לפטפוטים ומשחקים. באמצע כל ההמולה, איילה ותמר דיברו ביניהן על המעורבות החברתית שכל אחת הייתה צריכה לעשות. "אני חושבת אולי להתנדב לעזור עם קשישים. או עם נוער בסיכון. משהו בסגנון" אמרה תמר בתגובה לאיילה, ששאלה אותה מה היא חושבת לעשות למעורבות. "וואו! זה נשמע ממש קשה. אני חשבתי לעשות משהו כמו חונכויות לילדים בכיתה א'. אבל מה שאת רוצה לעשות הוא הרבה יותר גדול" אמרה לה בהערכה איילה. "תודה" תמר אמרה בחיוך שנראה גאה וצנוע בבת אחת "פשוט במקומות האלה אני חושבת שאני אוכל באמת להשפיע". "טוב, זה ממש מתאים לך. אני באמת חושבת שמבין כל הבנות בכיתה, את כנראה תעשי את הדבר הכי משמעותי, את ממש ילדה שאוהבת לעזור. אבל האמת? אני לא כל כך מבינה למה המעורבות החברתית? אם נרצה להתנדב, נתנדב. למה צריך לכפות את זה עלינו?" אמרה לה איילה. תמר פתחה את הפה ועמדה להגיד משהו, אך פתאום הפריעה לשיחה שלהן ילדה מהכיתה שאמרה "תמר! ההורים שלך פה!" "תודה!" קראה תמר לילדה, ואז היא פנתה לאיילה. "אמא שלי הבטיחה לקחת אותי ליום כיף בקולנוע ובקניון, אבל למה גם אבא שלי בא?" תמר תהתה. איילה לא ענתה, אז תמר קמה ופנתה לכיוון הדלת. לפתע ראתה איילה שכל הצבע אזל מפניה של תמר. דואגת, איילה קמה ממקומה, והלכה לתמר. לפני איילה נראה מחזה מוזר. מצד אחד- תמר, שנראתה כועסת ועצבנית יותר ממה שראתה איילה את תמר אי פעם. ומן הצד השני- הוריה של תמר, שאיילה הכירה מתמונות שתמר הראתה לה. ו… איילה לפתע ראתה מה כנראה הכעיס את תמר כל כך, בצד, לבד, ישבה ילדה, וממבט מקרוב איילה שמה לב שהילדה בעלת תסמונת דאון. ואז תמר התחילה לצעוק. "מה היא עושה פה?! למה הבאתם אותה?! איך עשיתם לי את זה?! אתם יודעים שאני לא רוצה אותה פה!" דבריה האחרונים  של תמר היו מכוונים ישרות לילדה עם תסמונת דאון, שנראתה אומללה כשתמר הפנתה אליה מבט רושף. "תמר…" החלה אמה של תמר להגיד לה בכל שקט ורגוע, אך היא נקטע על ידי תמר. "עזבו את זה" היא אמרה בארסיות "זה לא חדש. אתם תמיד מעדיפים אותה על פניי. למה שהפעם זה יהיה שונה? אבל אל תטעו ותחשבו שאני אוהבת אותה" תמר סיימה לדבר כשהיא מפנה את מבטה לילדה בפינה. איילה לא האשימה את הילדה כשהיא פרצה בבכי, אחרי צעקות שכאלה, מי לא היה בוכה? אך את תגובתה של תמר היא לא צפתה. במקום להתנצל ולראות את הילדה בסדר, כמו שאיילה חשבה שתעשה, תמר ברחה מן המקום במהירות. 

איילה חיפשה במבטה את המורה, שבינתיים נכנסה ממזמן, ובלי מילים המורה הרשתה לאיילה לצאת לחפש את תמר.

איילה ידעה מיד איפה למצוא את תמר, וכמו שניחשה, תמר הייתה מתחת לעץ הגדול שבו איילה פגשה את תמר לראשונה. ”תמר!” איילה קראה. ”לכו מפה!” תמר צעקה בכעס, אבל אז היא ראתה מי זאת ואמרה ”אה, זאת את איילה, את יכולה להישאר. אבל אל תחשבי שאני אספר לך מה קרה. אין לי כח”. היא אמרה בכעס ועצבנות. אך איילה שמעה משהו מתחת לרטינה, מן קריאה חלשה לעזרה. אילה נאנחה. ”טוב, את לא חייבת לומר לי, אבל בבקשה תזכרי דבר אחד. אני לא רוצה להשאר עם הרושם הזה של תמר שצועקת וכועסת ככה. אני רוצה שעדיין יהיה הרושם של התמר החמודה והעוזרת. רק תחשבי על זה”. איילה סיימה לדבר והחלה ללכת בחזרה לכיוון הכיתה. ”הילדה עם התסמונת דאון זאת אחותי התאומה” קראה תמר מאחורי איילה. איילה הסתובבה בבת אחת עם מבט של תדהמה נסוך על פניה. ”קוראים לה נועה, ולא סיפרתי לך עליה…. מכל מיני סיבות” ”את יכולה בבקשה לספר לי עכשיו?” ביקשה כמעט בתחינה איילה ”אני באמת רוצה לעזור” ”אני לא חושבת שאת יכולה לעזור” אמרה תמר בחיוך מריר ”הכל פשוט… ממש מסובך”. ”אבל בשביל מה צריך חברות אם לא בשביל לעזור במצבים מסובכים? בבקשה. רק תני לי לנסות” ענתה לה איילה. תמר נאנחה. ”טוב. אני אספר לך. אבל רק בתנאי שלמרות מה שקרה את עדיין נשארת חברה שלי. בסדר?” ”את חברה מהממת, למה שלא אהיה חברה שלך?”אמרה לה איילה. "אולי בגלל מה שקרה היום? שצעקתי על ההורים שלי ואחותי? האמת, אפילו אני לא הייתי רוצה להיות חברה של עצמי" תמר אמרה בהשפלת מבט. "ברור שאני נשארת חברה שלך. ועכשיו, בבקשה תספרי לי" אמרה לה איילה. "טוב" תמר נאנחה והחלה לספר "כשהייתי קטנה לא ראיתי בנועה ילדה שונה או מוזרה, היא הייתה אחותי התאומה וזה היה נורמלי לחלוטין. אבל אז הגעתי ליסודי, והיא הייתה איתי באותו השכבה, אז כולם ידעו על הקשר שלנו. וחלק מהילדים צחקו וירדו עליי 'הנה האחות של החולה' 'זה כנראה מדבק, כי גם היא סתומה כמוה' 'היא בטוח מוזרה כמו התאומה שלה'. זה פגע, ואז התחלתי לראות בנועה ילדה שונה, מפחידה ואחת שהרסה לי את המעמד החברתי ביסודי. בגלל זה החלטתי לפתוח פה דף חדש, מקום שלא ידעו על נועה ועל תסמונת הדאון שלה. ככה לא יצחקו עליי, ויתחילו לראות אותי כמו שאני, ולא בתור התאומה של. וכשאת הפכת להיות חברה שלי… לא היה לי את האומץ לספר לך עליה, כי פחדתי שתפסיקי לחבב אותי" תמר עצרה שניה למחות את הדמעות שעלו בעיניה, וראתה שגם איילה לא הצליחה להסתיר את דמעותיה. תמר נשמה עמוק והמשיכה עם סיפורה "אבל לא רק בבית ספר היה קשה בגלל שאנחנו תאומות. בבית היה מסובך לא פחות. בגלל המצב שלה נועה צריכה הרבה תשומת לב. ואני באמת מבינה את זה, באמת שכן! אבל זה עדיין כואב כשאני חוזרת הביתה עם ציון מאה במבחן ממש קשה, אבל לנועה יש יום רע אז הפוקוס רק עליה. ואני מנסה להדחיק את זה, כל יום כל היום. אבל לפעמים אי אפשר יותר, וכל הרגשות יוצאים. אמא שלי שמה לב לזה, ולפני כמה ימים היה לנו שיחה ממש עמוקה על כל הנושא הזה, וסיפרתי לה על מה שהיה ביסודי, על איך אני מרגישה לגבי נועה ועל זה שלא סיפרתי עליה בכיתה. אמא שלי עודדה אותי והבינה אותי, ואפילו הבטיחה לקחת אותי ליום כיף רק שנינו, כמו צ'ופר על מה שאני צריכה להתמודד. אז כשראיתי אותה היום עם נועה בבית ספר, לא יכולתי לעצור את עצמי והתפוצצתי. בגלל זה כל כך כעסתי. עכשיו את מבינה?" נועה הביטה בה בעיניים אדומות מבכי "ברור, אבל למה לא סיפרת על הרגשות שלך למישהו? כמו היועצת או המורה, הן יכולות לעזור" תמר הביטה במבט מעורבב של ספק, עצב ועוד הרבה רגשות "אף אחד לא היה מבין!" היא כמעט צעקה "כולם היו אומרים לי להתגבר ולגלות הבנה. תאמיני לי, מניסיון. היה עדיף לי לא לספר כדי שלא אצטרך להתמודד עם אנשים שלא מבינים מה זה רגשות של מתגברת. ואל תגידי לי לספר לחברה, כי היא גם לא תבין ולא תעזור. בלי להעליב" תמר הפסיקה לדבר והחלה לבעוט בעפר ובאבנים בכעס. "את צודקת" אמרה איילה. תמר הרימה את מבטה, מהבעת פניה אפשר היה לראות שהיא לא ציפתה לתגובה הזאת. איילה המשיכה "אני לא אבין את ההרגשה, וכנראה שלעולם לא. אבל אני יכולה להגיד לך דבר אחד. התמר הזאת, שאם משהו לא הולך כמו שהיא רוצה אז היא בורחת, זאת לא התמר שאני מכירה. התמר שבועטת באבנים כי קצת קשה זאת לא התמר שאני מכירה. אבל את יודעת מי זאת התמר שאני מכירה? התמר שאני מכירה היא תמר חמודה ועוזרת. שלא נכנעת לאתגרים, ושתמיד מוכנה לעשות קצת יותר טוב בשביל כולם. התמר שאני מכירה תמיד שומרת על שמחה ואופטימיות. ילדה שלא מפחדת לטעות, וגם אחת שמוכנה לבקש עזרה כשהיא צריכה. אז בבקשה, תהיי התמר שאני מכירה. אם לא בשבילי אז בשביל נועה” איילה גמרה לדבר וחייכה חיוך קטן.. תמר חייכה גם "את צודקת. את הצלחת לעזור לי בכמה דקות של שיחה למרות מה שחשבתי. אולי באמת כדאי