נכתב בהשראת הווידוי של אביו של פרקש מהספר "בואי הרוח" /הרב סבתו
חודש סיוון תרע"ה, להתקפה יצאנו
מלחמה חסרת תכלית בשחר השחור.
לשאוג כמו אריות! צעק סמ"ל מאחורה
וקפצתי ממקומי, אל שדה הקרב.
בלב חייל אויב, נעצתי כלי ההרג, ולרגלי צנח יהודי אויב.
החייל שמט חרבו, בבכי היטלטל
ה', שמע ישראל! זעק הוא בנופלו.
ומה יהיה על ילדי? לחש כולו פצוע
זה אחי שלי, אז איך נהיה אויב?
לוחם מצטיין, אויה, מררתי שם בבכי. זה אח שלי, אז למה הוא אויב?
מחל לי, אנא מחל, על צווארו בכיתי
מחל, בבקשה לא התכוונתי כלל!
חודש סיוון תרע"ה, להתקפה יצאנו
מלחמה חסרת תכלית בשחר השחור
כוסתי כולי דם, דמו של הפצוע. דמו של יהודי, פצעתי במו ידי.
מחל לי אנא מחל, אמור "אני סולח".
בין שתי ידי נפצע
ובגללי ימות.
אסלח רק אם תבטיח, ואני רוכן לשמוע
דבר אחד בלבד, מלמל אז הפצוע
קבורה יהודית, טהורה
תקבור אותי, רוצח
היום הוא יום מותי, הודות לך אויב.
ה' שמע ישראל! לוחם מצטיין, אבוי לי.
יהודי, אויב, אחי, הוא מת בגללי
"הצילו" מתחנן, מי ידאג למשפחתי?
זה הכידון שלי, בלב החייל האויב.
"אחי אחי שלי!" יייבב אז הפצוע
אל מול פני, כבר לא נשאר חי שום אויב
אחי, אחי שלי!
אחי, אחי שלי!
אחי!!
