בעיירה קטנה וענייה במערב הארץ היה ברון. ברון זה היה מפרנס את המשפחות העניות תמורת עבודה קשה ומייגעת.
בכל פעם כשאחד העניים סיים את עבודתו וניגש לברון כדי לקבל את שכחו – היה הברון נותן את הכסף ואחר כך אומר "דע לך כי הכסף הזה שמפרנס את משפחתך הוא ממני – אני הברון הרחמן ביותר שהכרת ואילולא אני הייתה
נשמתך מחוץ לעולם הזה, ועל כן הערך את מעשיי הטובים והנפלאים הללו".
באחד מין הימים החליט הברון כי נמאסה לו עיירה זו וחפץ הוא להשתקע בעיר גדולה הגדושה
באנשים בעלי כסף רב ועושר גדול, לאחר שמצא הברון את משכנו החדש לקח עמו את רכושו הרב ויצא לדרכו.
את דרכו עשה במדבר צחיח ויבש וצידתו חדלה לאיטה כאשר מי הברון אזלו ואינם – צמאה נפשו מאוד
הלך ויגע הברון עד שהגיע באמצע דרכו לעיירה שופעת הגדושה במי שתיה רבים פנה הברון לעוברים ושווים אך לא קיבל את מבוקשו.
תשוש וצמא היה, אך לפתע אחזו עיינו במחזה מחולל ניסים – משכן קיסר העיירה!
פסע הברון באיטיות לכיוון אותו משכן מפואר בתקווה שאולי שם יוכל להשקות את נפשו
לאחר כמה דקות ארוכות נכנס הברון לחדר כס המלכות כשהוא תשוש ועייף עד מאוד
ניגש הברון אל קיסר העיירה, כרע על בירכו והחל בתחנונים "מלכי הינה עושרך גדול ומים זכים וטהורים לך עד בלי דיי אנא ממך השקה נא אותי כי צמאה נפשי למים."-
"אתן לך מעט מים אך דע לך כי חייך ניצלו בזכותי ואילולא אני נשמתך הייתה נדה ונדה במרומים ועל כן הערך את מעשי הטובים הללו" ענה הקיסר והורה על משרתיו להביא מעט מים לאותו הברון
הברון הצמא לגם לשיעורים מן המים ויצא בבושת פנים ממשכן הקיסר.
בערבות היום נדר הברון שמעתה לא יתגאה וירומם אותו עד בלי די
כי ידע היטב שכול מעשיו שאכן היו טובים באו בזכות ה' יתברך ולא בזכותו
תפריט
