הדברים החשובים סמויים מן העין- החלל בשירות כדור הארץ / אבישי אסרף 

שעת ערב  מאוחרת , במושב נדלקו פנסי השבילים . ילדי המושב כבר סיימו את ארוחת הערב ולבשו את הפיג'מות.

"כעת, הגיע הזמן לישון" אמר אבא, ונתן נשיקת לילה טוב ״אורי, הכנת מערכת למחר?"

"אבא, מחר החופש הגדול מתחיל!"

"מצטער אמר אבא, שכחתי. מאז שאימא חולה אני עסוק בעבודה ומשם אני נמצא  איתה בבית החולים והלוואי שנוכל לצאת יחד לטייל עם אימא כאשר היא תחלים״.

"אבא אתה יכול לספר על הכוכבים שבשמיים, זה מרגיע את הפחד שלי מהחושך" ביקש אורי.

"כבר מאוחר" אמר אבא מחר אספר לך על הכוכבים .

אורי נרדם..

"אורי אורי" קרא  אבא "רוצה שאספר לך על הכוכבים" שאל האבא מתוך חלום.

"ברור ברור" השיב אורי  "אבל אבא אתה לא עייף ?"

"בחלום לא עייפים" השיב אבא, "וחוץ מזה אנחנו יכולים לטייל היכן שנרצה בעזרת החלליתטרקטור שלנו! בזמן שכולם ישנים אנחנו נחרוש את כל מערכת השמש! הכוכב הראשון שנעבור בו עם החללית שלי הוא הירח שרחוק מאיתנו 380,000 קילומטרים! שלום מר ירח! תכיר, זהו בני אורי, ויצאנו יחד למסע, מה אורי ובני האדם יכולים ללמוד מחוכמתו של הירח?"

"אלי, אורי, אפשר להגיע בהתמדה רבה ובמאמצים גדולים. אם חשבת שהשמים הם הגבול, אל תשכח שיש עקבות על הירח. איני זורח רק בלילה כפי שילדים חושבים, אלא גם ביום ויש לי צד שרחוק מכדור הארץ שאינכם רואים. מה שתוכלו ללמוד ממני  הוא שלפעמים גם מה שנסתר יכול להיות מואר."

"תודה מר ירח!"

אבא שילב הילוך בחלליתטרקטור לחץ על דוושת הגז ושעט לעבר השמש!

"עכשיו אנחנו מגיעים אל השמש!" הסביר אבא.

"היי, גברת שמש! את נמצאת גם בלילה???" תמה אורי.

"כן בוודאי" ענתה גברת שמש "אני תמיד נמצאת, אך כיוון שכדור הארץ מסתובב סביב צירו אתם פשוט לא רואים אותי בלילה. אני השמש, טמפרטורת פני השטח שלי יכולה להגיע ל5000 מעלות, אני  גדולה מכדור הארץ שלכם פי 109 אני צהובה-ירקרקה  ואני אחראית על קיום החיים" אמרה השמש הגדולה  "אסור להתקרב אליי כי אני ממש חמה" הוסיפה השמש.

"מה תוכלי ללמד אותנו גברת שמש?" שאל אורי.

"אני יכולה ללמד אתכם, שהכל צריך להיות במידה, אני מחממת ומאפשרת את קיום החיים בכדור הארץ אך לא ניתן להתקרב אלי יותר מדי. הכל טוב אך במידה הנכונה!"

"תודה שמש! לאן את ממליצה לנו להמשיך מכאן?"

"תוכלו לבקר בשבתאי הנהדר!"  אמרה השמש.

"תודה רבה" אמרו אבא ואורי, אפילו שכבר אמרו תודה לשמש, כי חשוב להכיר תודה אפילו בפעם השניה.

"הנה שבתאי" אמר אבא!

"שלום לכם אורי ואברהם! אני יודע שיש לכם הרבה שאלות אז הכנתי לכם משהו קצר! עד כה בני האדם גילו 83 ירחים שלי, אני יכול לצוף על המים!  יש סביבי  טבעות רבות עשויות קרח ואבק. אבל מה שרציתי לומר לכם הוא שאני הנקודה הרחוקה ביותר שמבין טבעותיו  צולם כדור הארץ. התצלום הזה קיבל את השם המפורסם "נקודה כחולה חיוורת", כדור הארץ, שהוא כל עולמכם, לא מורגש כלל בתוך החלל העצום, זה מלמד אותנו להיות בצניעות, לשמור זה על זה, להפוך את העולם הקטנטן שלנו לטוב יותר. אז שמרו עליו כחול וירוק ויפה ומלא חיים כפי שהוא כי זה המקום הנפלא והפלאי ביותר ביקום כולו גם אם כמעט ולא רואים אותו מכאן!"  אמר שבתאי.

"תודה שבתאי, לנקודה הבאה…." הזדרז אבא.

אורי ואבא אבי עצרו קצת לנוח, אבא הוציא פיתות עם פלאפל חם ומיץ ענבים ויחד ישבו על מכסה המנוע החם של החלליתטרקטור לאכול.

"התחנה הבאה" אמר אורי "תהיה צדק!" הם סיימו לאכול ושתו שוקו חם, בדקו את גלגלי החלליתטרקטור ויצאו לדרך לצדק.

"אני צדק אני כוכב יפיפה, גיליתם את ארבעת ירחי הגדולים לפני מאות שנים! היה זה גלילאו גליליי שצפה בי לראשונה בטלסקופ שבנה. הוא הבין שכמו שהירחים שלי סובבים סביבי כך גם כולנו סובבים סביב השמש! אבל רדפו אותו אנשים על דעותיו וזה היה ממש חוסר צדק".

אורי ואבא אבי הסכימו, לפעמים אנחנו יכולים להיות צודקים אך לא יסכימו איתנו, אל לנו להיות עצובים ולא להאמין בעצמנו, אלא נהיה חכמים והכי חשוב נאמנים לעצמנו ולדעות שלנו.

"עכשיו תורו של מאדים" אמר אבא.

"הצבע שלי הוא אדום אמר מאדים"

"מה מיוחד בך מאדים? מה תושבי כדור הארץ יכולים ללמוד ממך?" שאל אורי.

"אני קר במיוחד ואנשים קוראים לי גם הכוכב האדום" ענה מאדים. "אומרים שאנשים שנולדו במזל שלי נולדו עם מזג חם, חלק מאמינים בזה וחלק לא. אבל מה שחשוב הוא שגם אם יש לך מזג חם בחירה בדרך הנכונה בחיים תוביל אותך למקומות חיוביים, אל תשכח לבחור תמיד בדרך המלך".

"דרך המלך….מעניין….להתראות ותודה מאדים. אבא, לאן ממשיכים מכאן? "

"התחנה הבאה היא שביל החלב"

"אני נראה רק באזורים חשוכים מאוד בכדור הארץ בגלל זיהום האור. בני האדם מאירים כל פינה חשוכה ולפעמים גם קצת יותר מדי. דווקא החושך יכול להיות מקור לדברים נפלאים. ילדים רבים פוחדים ממנו, אבל הם לא יודעים כמה אוצרות הם יכולים למצוא בתוכו, אוצרות הדמיון" אמר שביל החלב " להתראות אורי, נתראה בחלום הבא".

"רק עוד רגע, שביל החלב, אם אני כבר כאן אולי תוכל להגשים לי חלום? יש שיר שכתבתי ויש לי חלום להקריא אותו בחלל, אתה מסכים לשמוע?" ביקש אורי בדמעות.

"בוודאי" ענה שביל החלב "אני מקשיב".

״בְּמַסָּע לֵילִי

בִּקְצֵה הַכְּבִישׁ נִקְרֶה

הַשְּׁבִיל הַלָּבָן

וּמִמֶּרְחַקִּים,

הִלַּת עִיר מְגוּרַי.״

"וואו, אורי, מדהים! איזה כשרון! תודה שקפצתם לבקר".

"התחנה האחרונה היא …כדור הארץ כוכב הלכת בו אתה חי אורי. על כדור הארץ שלנו אנחנו צריכים לשמור  כדי שנוכל להנות ממנו ולראות את אינספור הכוכבים שבשמיים, כדי שנוכל ללמוד בבהירות את מה שכל אחד מהם מנסה ללמד אותנו, בני האדם. אורי היה לי כיף לטייל איתך בחלל  עכשיו צריך לקום….."

"אבא אבא" קרא אורי.

 "כן מתוקי, מה קרה?" נבהל אבא

"בלילה שישנתי פגשתי את כוכבי הלכת, כל אחד מהם לימד אותי משהו אחר, גם אתה היית שם… אפילו הקראתי את השיר שלי בחלל!!!! זה היה מדהים!" סיפר אורי לאבא בהתרגשות.

"אורי אורי" צחק אבא  "איזה דמיון מפותח, ילד מתוק שלי, תזדרז שלא נאחר את שעת הביקור לאמא, הבטחתי לך שנלך לאכול איתה ארוחת בוקר ביום הראשון של החופש וכשמבטיחים…".

"מקיימים!" אמרו אבא ואורי יחד וצחקו.

השנים חלפו, אורי גדל, ולא שכח את החלום והשיר. כשיצא האסטרונאוט הישראלי איתן סטיבה לחלל הוא לקח אתו ניסויים ומכשירים וגם שיר קצר בן חמש שורות. זה היה השיר של אורי.

**רקע לסיפור- לפני שנה השיר של כותב הסיפור זכה במקום הראשון בתחרות שירי חלל והוקרא באמת ע״י האסטרונאוט איתן סטיבה בחלל. 

עד כמה אהבת את היצירה?