הדרך לבת מצווה
מאת: ליהיא נוי, כיתה ז1
היי, אני כבר בת 12 וחצי, כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם-לא מזמן חגגתי בת מצווה, אז זהו, שלא, לא תמיד הכול הולך כמו שרוצים, ולפעמים הכול הולך בדיוק הפוך ממה שרוצים.
אבל כדי להבין-בואו נחזור כמה חודשים אחורה, אמצע השנה, חודש שבט, אני בת מצווה, אבל במקום להיות כמה ימים לפני חגיגת בת המצווה שלי, אנחנו נמצאים באמצע הסגר, גל שני של קורונה, נהיה קטלני מרגע לרגע.
עדיין מנסים לעודד אותי, אבל לי – קשה לוותר על בת המצווה שחלמתי עליה. בנוסף סבא וסבתא שלי בדיוק הודיעו שלא יצטרפו אלינו ליום ההולדת שלי. היה עצוב, לא ככה דמיינתי את הבת מצווה שלי רק שנתיים לפני. לפני שהכל התחיל. כל החלקים מחלום 'בת המצווה המושלמת' שלי התנפצו לי בידיים. עכשיו אפילו סבא וסבתא שלי לא יבואו.
אבל רגע, יש גם משהו טוב, אני מניחה: אמא שלי בדיוק חזרה מ-'חד פעמי' -היא הלכה לקנות כלים לארוחת בת המצווה שלי. שמעתי את הטלפון שלי רוטט-בת דודה שלי ביטלה השתתפות בארוחה. כרגע אנחנו רק המשפחה שלי, שני דודים שלי והבן שלהם. שמונה אנשים, לא יותר מידיי, האמת?! הרבה הרבה פחות מידיי, שום רגש לא היה יכול לתאר את המצב חוץ מעצב. האמת, לא חשבתי שמשהו יעודד אותי עכשיו, אבל רגע. אמא שלי פתחה את הדלת לחדר שלי והודיעה בשמחה: "הם הסכימו, יהיה לנו סיור דיגיטלי בכותל" -סוף סוף משהו הסתדר, התוכנית המקורית הייתה לנסוע לירושלים, לגן הבוטני לכבוד ט"ו בשבט – אבל כמו הכול כמעט – זה לא הסתדר, אז שינינו, ניסינו למצוא סיור דיגיטלי במנהרות הכותל שיהיה אפשר לעשות מהבית, בזום, ככה גם כל הדודים והבני דודים שהיו אמורים להיות באירוע שלי לפחות יהיו בזום, כולם, כולל כולם.
אחרי הזום נערוך "סעודת בת מצווה" בנוכחות 8 אנשים, כולל אני. אמא שלי כל הזמן טורחת להזכיר לי שגם היא חגיגה בת מצווה בארוחה – תאמינו או לא, לא התעודדתי:
א. כל קרובי משפחתה והאנשים שהיא מעריכה היו שם.
ב. ככה כולם עשו בתקופתה, היא לא הכירה שום דבר אחר.
בוקר בת המצווה שלי-ט"ו בשבט. קמתי, התארגנתי והלכתי לעזור לאמא שלי לערוך את השולחן לשמונה אנשים-לא בדיוק ככה דמיינתי את הבת מצווה שלי. סיימנו לערוך שולחן-חייבת להודות לפחות הוא נראה טוב. התחברנו לזום-סיור, היה כיף לראות סוף סוף את קרובי המשפחה שלא ראיתי כבר כמעט שנתיים. המדריך הציג לנו את המנהרות ובית הכנסת מתחת לכותל, היה מאוד נחמד.
עכשיו, כשעתיים אחרי, הדודים שלי והבן שלהם כבר ישבו בסלון שלנו ליד השולחן שערכנו – למרות שהיה די כיף אי אפשר להשוות את זה לבת מצווה, באולם, כמו שקיוויתי עד הרגע האחרון שתהיה לי.
בסוף היום נגמרה החגיגה, היה כיף -אבל לא עד הסוף, מן תחושת מר-מתוק מוזרה שייקח עוד זמן עד שאבין אותה.
אבל בואו נחזור לעכשיו, חצי שנה אחרי: הסגר שהיה אז – כבר נפתח, הגל דעך ונגמר. תאמינו או לא, תתכוננו:
אני הולכת לתכנן את אירוע הבת מצווה שלי!
סוף סוף! כמה חיכיתי-מצב הקורונה משתפר וקדימה לעבודה!! התחלנו לעבוד בכל הכיוונים – למצוא אולם, תוכנית אומנותית, דרשה, מוזמנים, דיג׳יי, תפריט, שמלה, בר מתוקים, ומה לא..
אבל עוד הפעם, לא הכול מושלם בחיים, נגיד:
השמלה תגיע רק שבוע לפני בלי זמן לתקלות,
לא סגרנו עדיין תפריט,
אין לנו די ג'יי מתאים,
וכאילו כל זה לא מספיק גם המשפחה שלי לא זורמת על סרטון בת מצווה לתוכנית האומנותית: אבא לא רוצה לשיר, אמא לא מוכנה לרקוד, ואחותי לא אוהבת לשחק מול מצלמה. באסה.
רק מזכירה עוד שישה ימים בת מצווה. כל יום שעובר יותר ויותר מבטלים הגעה. אנחנו על 150 מוזמנים. המזכרות יגיעו עוד שלושה ימים, ואז גם נצטרך להרכיב אותן, גם אין לנו תסרוקנית כרגע.
שלושה ימים לפני הבת מצווה:
נסענו לקניון-לקנות שמלה כי זאת שהזמנו הגיעה ענקית. הסתובבנו בקניון בערך שעתיים, בסוף היינו חייבים להתפשר, מצאתי שמלה יפה יחסית שישבה עלי טוב, אז לקחנו אותה.
סוף סוף המדבקות והברכונים הגיעו מבית הדפוס, פתחנו בסלון שלנו מפעל עם סרט נע לאריזת ועטיפת מזכרות, התחלנו להרכיב הכל, זה לקח לנו בערך שעתיים. ועדיין מה יהיה עם הבר מתוקים?? זה הרי חלק חשוב מאוד בקבלת הפנים! ומה עם הדי ג'יי?
יומיים לפני הבת מצווה- 130 מוזמנים:
בסוף סגרנו על הדי ג'יי של האולם- נכון לא בדיוק מה שרצינו אבל עובר.
בר מתוקים- הרכבנו בעצמינו מכמה כלים וממתקים שהלכנו בדיוק לקנות. חייבת לציין שיצא דווקא חמוד.
אז נכון אין לי בכלל בוק או ספר ברכות אבל לא נורא, יש אירוע.
יום הבת מצווההההההההה:
סוף סוף, אולי היום שהכי חיכיתי לו בשנה האחרונה. הייתם מצפים שאני אנצל את בונוס שעות השינה, לא? אבל ממש ממש לא. קמתי בחמש בבוקר מלאת אנרגיה.
קודם כל להתארגן בבוקר-אפשר לקחת ת'זמן ואז לסיים לסדר הכל ולהעמיס על האוטו ואז שמלה ותסרוקת, גם לאמא ולעוף לאולם. איזו התרגשות..
הגענו לאולם לסט צילומים- בכל זאת אם אין בוק לפחות יהיה משהו…
כ4 שעות אחר כך:
וואו וואו וואו היה מטורף כמעט כל מי שרציתי היה פה: החברות, המשפחה..
יצאתי בעננים. היה משוגע ומשגע. אני לא אטרח לתאר את האירוע פשוט כי אי אפשר לתאר, רק מי שחוותה את זה תדע ותבין.
זהו סגרתי, לא צריך יותר השלמות, הכול היה, והרגשה-מדהימה. זוכרים בתחילת הסיפור-כשאמרתי שייקח לי זמן להבין את זה? מסתבר שרק הייתי צריכה לסיים את מה שהתחלתי. עכשיו אני בת מצווה למהדרין!
איזה סיום לערב מטורף! אני בקושי מאמינה שזה קרה. אבל ברצינות רגע, האמת היא? עד עכשיו אני לא בטוחה שזה היה מציאותי כי ביננו-זה נשמע בול כמו סרט, לא?
