הסיפור שלי- החיות אהובות שלי!
אני מאוד אוהבת חיות תמיד היה לי חלום שיהיה לי כלב ובבת המצווה שלי, שהייתה בזמן הקורונה ביקשתי מההורים של כלב.
אימא שלי, ממש לא מתחברת לכלבים וחיות, היא אוהבת שהכל נקי ומאורגן ובגלל זה היה קשה לשכנע אותם..
את השכנועים לא עשיתי לבד, אלא גם שתי האחיות שלי עזרו לי, ובסוף אמא שלי השתכנעה!
ביום של הבת מצווה עשו לי הפתעה והביאו לי כלבה בשם לוסי, לוסי כלבה קטנה בצבע לבן, ולוסי באה אלינו בגיל שנה עכשיו היא כבר בת ארבע.
בימים הראשונים קצת פחדתי ממנה, כי לפני שהכרתי את לוסי אני הייתי מפחדת מכל כלב אפילו הכי קטן..
אבל אחרי שהכרתי את לוסי וליטפתי אותה ושיחקתי איתה התחלתי להבין שכלב לא רוצה להזיק או לפגוע בי, ולוסי היא החברה הכי טובה שיש!
ואחרי שאימא שלי התרגלה ללוסי והיא אפילו הכי דואגת לה..
אני ואחיות שלי רצינו ארנבים והיינו שוב צריכות לנסות לשכנע אותם הפעם גם את אבא שלי.. והפעם היה לנו יותר קשה לשכנע זה היה בחופש הגדול אז היה לנו הרבה זמן לנסות לשכנע אותם, וחיכינו שיסכימו..
ובסוף ערב אחד אבא שלי נכנס הבית והניח כלוב ואנחנו לא ראינו מה יש בכלוב כי היינו בסלון ואז כשקמנו ראינו את הכלוב עם הארנבים, ואנחנו ממש התרגשנו!!
יצאנו לשחק איתם בחוץ ולוסי ממש קינאה בהם והתחילה לנבוח ולהסתכל עליהם ולהריח, היא גם הלכה אחריהם , וחשבה שאנחנו רק איתם..
ואז נתנו לה גם קצת להיות איתם כשהיא לידנו והיא המשיכה להריח אותם ולנבוח עליהם בקיצור כעסה עליהם..
אבל בסוף לוסי התרגלה אליהם ודווקא הייתה הולכת לכלוב לפעמים..
וככה כל יום היינו משחקות איתם שמות להם אוכל ומים מנקות להם את הכלוב וגם כמובן את לוסי ממשיכות לקחת לטיול ונותנות לה אוכל ומים,
וגם הארנבים התחילו להתרגל אלינו כי בפעמים הראשונות היו נושכים ושורטים אבל אחרי כמה זמן ואחרי שהרגישו במקום בטוח, ואת הציפורניים גזרנו כדי שיפסיקו לשרוט.. הם כבר לא היו נושכים..
וגם לוסי למדה לא לשנוא אותם, ולהסתכל עליהם בלי לנבוח אפילו ללכת אליהם לכלוב..
לארנבים עדיין אין שם, אבל בסוף גם השם הגיע.. השם שנבחר להם הוא היה ריק ומורטי- זה שמות מאיזה סדרה..
ריק היה הארנב הקטן והשובב, ופעם ביום הייתי משחררת כל אחד מהם בנפרד והם היו מסתובבים ומשחקים, גם הייתי מפזרת להם ירקות סביב החצר והם היו אוכלים אותם,
פעם אחת כששחררתי את ריק נתתי לו להסתובב בחצר של הבית לבד, כמו כל יום וגם הפעם הוא הסתובב והסתובב אבל הוא אבל פתאום ראיתי שהוא אוכל חוט חשמל!
בדרך כלל אני בודקת הכל לפני והם לא נוגעים בכלום, ואני נתתי להם גם זמן שיוכלו להסתובב לבד והסתכלתי מהחלון בחדר, גם כדי לראות שלוסי והם לא רבים..
וגם אחרי זה ריק נשאר בסדר, והמשיך כאילו כלום..
הוא גם היה אוכל את כל העלים שהיה רואה מכול סוג, ופשוט כל דבר שזז, ואני לא ידעתי מה לעשות.. אז כל פעם לפני שהייתי מוציאה אותם הייתי בודקת שאין כלום על ברצפה אפילו לא עלה…
כעבור זמן שאני כל בוקר וערב שמה להם את האוכל שלהם וירקות, בוקר אחד גם באתי למלא להם מים נקיים פתאום אני רואה את מורטי מת!!
באותו רגע ביקשתי מאבא שלי שייקח אותו ושאני לא רוצה לראות אותו ככה!
זה דבר שאני אף פעם לא אשכח!
רק רציתי שמורטי יחזור שוב.
אני זוכרת שאותו בוקר ממש בכיתי בבוקר של חופש הייתי אמורה באותו זמן לנסוע לבת דודה שלי, ואני ממש הייתי עצובה ובכיתי כל הדרך.
וכשהגעתי ראיתי שאבא שלי כבר ניקה וסידר לריק את הכלוב,
וישר אמרתי להורים שלי שארנים לא יכולים להיות לבד וחייב לחפש לריק חבר כדי שיוכל להיות איתו..
ובזמן החיפושים גם ריק מת, וזה היה לי ממש קשה!!
אני הייתי כל כך עצובה והתגעגעתי אליהם כל כך ! ואני עדיין מתגעגעת..
אבל אחרי זה הבאנו דגים חדשים, והדגים השריצו מלא דגים קטנטנים!!
ואז נהיה לנו משני דגים לעשרה דגים!
וזה היה הסיפור שלי.
