חלמתי להיות פה תמיד,
ללבוש מדים, ללכת יחיד,
לצעוד קדימה, רובה ביד,
לשמור על הארץ, להיות מוכן לעד.
דמיינתי עצמי חזק ובטוח,
חייל אמיץ, בלי פחד מתוח,
סיפרו על קרבות, על ניצחונות,
על מי שחזר עטוף בזיכרונות.
אבל בשטח הכול שונה,
אין שירים, רק שקט חונק.
החול מלא בסימנים,
אבל הדרך—לאן היא מוליכה?
הלב דופק, היד רועדת,
האצבע לאט על ההדק נלחצת.
ופתאום, כל מה שחשבתי אני,
מתפוגג כמו עשן דקיק.
ובלילה, עוצם עיניים,
לא רואה כבוד, רק פנים כואבות.
שמות שנשארים בראש,
שאלות שאין להן סוף.
אבל יד מונחת לי על הכתף,
וקול לוחש, נותן לי כתף:
"אני איתך על מלא, אחי."
ופתאום—הכאב חולק לשניים.
לזכרו של יונתן (ג'וני) גוטין ז"ל
