זה היה ליל קיץ חמים. אור קטן של פנס דלק בחדרה של אמבר בבית היתומים שנקרא 'בית היתומים על שם פופי ריי', היא בדיוק הגיעה לחלק האהוב עליה, בספר האהוב עליה. 'הרפתקאותיה של סופה' ."מחר יש בית ספר "!התלוננה חברתה הטובה ביותר ,אניד. שחלקה איתה את החדר. "בדיוק" הסכימה איתה חברתה השנייה אל. שחלקה איתן את החדר. "מחר יש בית ספר ואני גם ככה עייפה כל הזמן, אז תני לי לישון!" המשיכה אל. הן התלוננו עוד כמה פעמים. ולמרות שהיא הגיעה לחלק האהוב עליה, היא החליטה להיות נחמדה. "בסדר" אמבר נאנחה וגלגלה את עיניה. היא כיבתה את הפנס והתרווחה במיטתה "תודה "אמרה אניד בציניות "לילה טוב" אמרה אמבר כשהיא צוחקת לעצמה . "לילה טוב" השיבה אניד. זה היה ברור לשתיהן שאל לא תענה. היא כבר נרדמה, ישנה כמו תינוק שרק נולד. אמבר הסתכלה על הטבעת שלה. זאת הייתה טבעת בצבע כסף בדוגמת עלים שחרוט עליה האותיות המפתח היא לא ידעה מאיפה קיבלה אותה. הטבעת הייתה איתה כשהיא באה לבית היתומים. -פלאשבק- מחוץ לדלת בית היתומים נשמע קול בכי של תינוק. המזכירה שבדיוק סיימה את בדיקת הטפסים השגרתית שלה, רצה לדלת לבדוק אם היא באמת שומעת קול תינוק. כשפתחה את דלתות הבניין הגבוה. היא ראתה תינוקת קטנה שבכתה. לתינוקת היה כובע ורוד ולמוצצה (שהיה על הצוואר שלה בשרשרת) הייתה קשורה טבעת זהובה בדוגמאת עלים. הילדה שכבה בתוך סל עץ שבור עטופה בסמיכה דקה. ובכתה. המזכירה הרימה את הסל כשהתינוקת בתוכו והלכה לחדר המנהלת . "כמובן!" אמרה המנהלת שנקראת אמרלדה למזכירה ששאלה אותה אם התינוקת יכולה להישאר "אני אנסה להרדים את התינוקת" המשיכה אמרלדה . המזכירה העבירה את התינוקת לידי אמרלדה ויצאה מהחדר. אמרלדה בחנה את המוצץ מקרוב וראתה שכתוב עליו אמבר "אז זה השם שלך?" שאלה אמרלדה את התינוקת שכבר ישנה. -סיום פלאשבק- "קומי כבר אל!" אמבר ניסתה להעיר את אל בפעם השלישית הבוקר בזמן שהיא מסרקת את שערה החום שהגיע עד למרפקים שלה. אניד כבר סיימה להתארגן לבית הספר. "אני הולכת לראות אם יש משהו חשוב בלוח מודעות" אמרה אניד ושמה ספר בתיק שלה "בסדר" אמבר השיבה בזמן שהיא ניסתה להעיר שוב את אל ולבשה את הסוודר האהוב עליה. "אוף אל! קומי כבר" היא אמרה לה "למה ללכת לבית ספר? אני גם ככה כמעט ארדם בשיעור" אל נאנחה וקמה מהמיטה" .יופי "אמבר אמרה והלכה להכין מערכת .אחרי כמה דקות אניד חזרה לחדר "אין שום דבר מיוחד" היא אמרה. אל פתחה את דלת השירותים. "בוקר" היא אמרה "אה בוקר אל "אניד אמרה והסתכלה בדף המבחנים שלה. "טוב, קדימה עוד חצי שעה אנחנו צריכות לרדת למטה ארוחת הבוקר כמעט מוכנה ותורנו לערוך את השולחן" אמרה אניד. "אני מתגעגעת למיטה שלי" התלוננה אל כשהן הלכו לכיוון בית הספר שליד בית היתומים. "אבל כל יום את מתגעגעת למיטה שלך "אמרה אמבר "נכון" הסכימה איתה אניד וצחקה קצת "תמשיכו לצחוק, אבל כולנו יודעות שמיטה זה הדבר הכי חשוב שיש" אמרה אל "קשה לי לדעת אם את צינית או רצינית" אמרה אמבר כשהניחה את התיק שלה על הכיסא. "בוקר טוב תלמידים" אמרה המורה ."היום מגיעה ילדה חדשה לכיתה. היא תבוא בשיעור השני ותשב ליד אמבר" אמבר הרימה את ראשה ממחברת הציורים שלה. היא הסתכלה על אניד ואל במבט שאומר 'מעניין מי זאת' והן החזירו לה במבט של 'באמת מעניין'. אחרי עוד כמה הודעות המורה התחילה ללמד. כמה דקות לפני סוף השיעור נשמעה דפיקה על דלת הכיתה. המורה פתחה את הדלת וילדה נכנסה. שיערה הג'ינג'י היה אסוף בקוקו. והנמשים שעל פניה בלטו כשחייכה. "זאת הילדה החדשה" המורה אמרה לכיתה "אלה את רוצה להציג את עצמך?" אלה הנהנה והתחילה להציג את עצמה "היי אני אלה" היא אמרה וזהו אני 14 בטיפה ביישנות, והידקה את אחיזה ברצועת התיק שלה "אני בת חושבת?" "תודה אלה את יכולה לשבת ליד אמבר, אמבר תרימי את ידך בבקשה" אמרה המורה .אמבר הורידה את התיק שלה מהכיסא שלידה והרימה את ידה. אלה התישבה לידה והוציאה את הספר והמחברת של אותו שיעור מהתיק הצהוב שלה. "היי אני אמבר" אמבר הציגה את עצמה "היי" השיבה אלה. "עכשיו ההפסקה" אמרה אמבר לאלה כשהכניסה את הספר לתיק שלה. "את רוצה שאני וחברות שלי נראה לך את הבית ספר?" אמבר שאלה "כן תודה" ענתה אלה "אני הולכת לקרוא להן" אמבר הלכה לקרוא לאניד ואל וכשחזרו לשולחן היא הציגה אותן "זאת אניד" אמרה אמבר והניד הרימה את ידה "וזאת אל" אל שהייתה עייפה מאוד פיהקה והרימה את ידה גם "עכשיו בואי אנחנו נראה לך את בית הספר" אמבר אמרה וארבעתן יצאו מהכיתה. "זה היום הכי ארוך שהיה לי בחיים!" הכריזה אל כשנכנסו לחדרן בבית היתומים. "והוא עוד לא נגמר" עקצה אותה אניד ."היי מה זה?" שאלה אמבר. בחדר היו עוד מיטה, ארון ושולחן שבבוקר לא היו שם. "מתי זה הגיע לכאן?" שאלה אל. "וזה החדר שלך" מנהלת בית היתומים אמרלדה, נכנסה לחדר כשלידה עומדת ילדה "או היי בנות, שחכתי להגיד לכן שמצטרפת אליכן עוד ילדה לחדר" אמרה אמרלדה. היא תמיד הייתה שכחנית גדולה. "תתייחסו אליה יפה" אמרה המנהלת והלכה "אלה?" שאלה אניד בהפתעה. היא, אניד ואמבר לא חשבו שאלה גם תהיה בבית היתומים ."כן זאת אני" אמרה אלה בביישנות כשנכנסה לחדר עם שתי מזוודות ותיק הבית ספר שלה הבנות מיהרו לעזור לה "טוב זה החדר שלנו" הציגה אל את החדר "זה החלק שלי. זה החלק של אמבר זה החלק של אניד" היא אמרה והצביעה על שלושת החלקים לפי הסדר. "ואת בטח יודעת מה החלק שלך" היא הוסיפה. "את צריכה עזרה לסדר?" שאלה אותה אמבר "לא זה בסדר תודה" השיבה אלה והתחילה לסדר את הדברים שלה. בארוחת הצהרים הבנות דיברו ודיברו. הן הרגישו כאילו הן היו חברות מאז ומתמיד. פתאום אמבר שמה לב לטבעת על אצבעה של אלה. זאת הייתה טבעת זהב בדוגמת עלים. היא הרגישה שזה אומר משהו, אבל החליטה להתעלם. "אלה?" אמרלדה נכנסה לחדר האוכל של בית היתומים "כן?" שאלה אלה. המנהלת התקרבה לשולחן של הבנות ואמרה "אלה את לא תשני היום בחדר עם אמבר, אל ואניד. בסדר?" אלה הנהנה "יופי. תבואי למשרד שלי אחרי האוכל" אמרה אמרלדה ויצאה מחדר האוכל. "פשוט לכי לישון" אמרה אל לאמבר, ששוב קראה את אחד הספרים שלה. "בסדר בסדר" נאנחה אמבר. "אני רק מסיימת את הפרק, עוד חצי עמוד". אל נאנחה "טוב" היא אמרה וניסתה לישון. אמבר ניסתה לישון, אבל לא הצליחה. פתאום היא שמעה קול של משהו מתכתי נופל על הרצפה. היא קמה מהמיטה כדי לבדוק מה נפל. והרגישה שדרכה על משהו צמוד למיטה של אלה "אווץ" היא אמרה בקול בלי לשלוט בעצמה. "מה קרה?" אניד שהתעוררה שאלה "סתם, דרכתי על משהו" אמבר אמרה לה. היא הרימה את מה שדרכה עליו ופתאום החדר כולו זהר באור שבא מהיד של אמבר? "מה זה?" שאלה אניד בהפתעה "את הדלקת את הפנס שלך או משהו?" אניד שאלה שוב מנסה למצוא סיבה לסיטואציה המוזרה. "לא אני רק הרמתי את…" אמרה אמבר והסתכלה על מה שהרימה. זאת הייתה טבעת כסופה בדוגמאת עלים. זאת הייתה הטבעת של אלה. "הרמת מה??" שאלה אותה אניד שהייתה חסרת סבלנות ורק רצתה לחזור לישון. "הרמתי את הטבעת של אלה" אמרה אמבר "יש בטבעת של אלה פנס?" שאלה אניד שלא הבינה מה קורה שם. "לא, אבל היא נראית כמו הטבעת שלי רק שחרוט עליה המפתח "אמבר אמרה ובחנה את הטבעת של אלה. היא העבירה אותה מהיד שלה ליד השנייה ופתאום האור הפסיק. "רגע, איך זה הפסיק?" שאלה אניד "את חושבת שאני יודעת?" שאלה אותה אמבר. "טוב ,מה עשית שגרם לאור להיכבות" שאלה אל שקולה היה נשמע כאילו לא קמה ממש עכשיו" .מתי קמת?" שאלה אניד. "כשהאור המוזר דלק" אמרה אל. "אז מה עשית שהאור נכבה?" שאלה אל את השאלה שלה ממקודם. "אני לא יודעת. העברתי את הטבעת ליד השנייה" אמרה אמבר. "תנסי רגע להעביר ליד השנייה שוב" אמרה לה אניד שהבינה את חוט המחשבה של אל. אמבר העבירה את הטבעת ליד השנייה. והאור דלק שוב!
"אני לא מבינה מה שונה בן הידיים" אמרה אמבר. "תשווי בן הידיים" אמרה אל כשנזכרה כמה מילים שהמורה אמרה בשיעור עברית היום. אמבר בחנה את הידיים שלה "הטבעת" היא אמרה פתאום. "כן הבנו שהטבעת של אלה גורמת ליד שלך לזהור. השאלה היא למה היא גורמת ליד שלך לזהור?" הבהירה אניד את השאלה של אל. "לא לא, הטבעת שלי" אמרה אמבר והוציאה את הטבעת מהאצבע שלה. היא קרבה אותן אחת לשנייה והן זהרו שוב. פתאום נפתחה הדלת. "מה אתן עושות עם הטבעת שלי??" "ואז את נכנסת לחדר" אמרה אמבר כשסיימו להסביר לאלה את כל מה שקרה. "את יכולה להראות לי?" אמרה אלה "כן" אמבר לקחה את הטבעות וקרבה אותן. כמו קודם הן זהרו. אמבר החזירה לאלה את הטבעת. כולן ישבו על המיטה של אניד והעלו תיאוריות על למה הטבעות זהרו. "רגע" אניד עצרה אותן. "מאיפה את קיבלת את הטבעת?" היא שאלה והפנתה את השאלה לאלה. כל הראשים היו מופנים אליה. "קיבלתי אותה מסבא שלי" אמרה אלה "זה הדבר היחיד שנשאר לי מהמשפחה שלי וגם יומן מחקר על משהו שסבא שלי חקר" הוסיפה והלכה להביא את יומן המחקר של סבא שלה מהמגירה בשולחן שלה. היא הביאה יומן קטן שכל מיני דפים צורפו אליו. "הנה" אמרה אלה "אני רוצה לקרוא את היומן אבל אני לא אוהבת לקרוא. מישהי אחרת רוצה?" שאלה אלה. אל ואניד הסתכלו על אמבר. "אני יכולה" אמרה אמבר . "הנה" אלה הביאה את היומנים לאמבר. פתאום האור המוזר דלק שוב אבל הפעם בעוצמה חזקה יותר. הטבעות נגעו אחת בשנייה כשהן היו על הידיים של אלה ואמבר, אבל אף אחת מהבנות לא שמו לב. החדר התחיל לרעוד פתאום. "מה קורה פה?" שאלה אניד בבהלה כאילו התחילה אפוקליפסה. "אני לא יודעת, אבל זה ממש נעים" אל עצמה עיינים כאילו שהיא על כיסא מסאז' בקניון. "אל זה לא מצחיק החדר רועד!" אמרה אמבר יותר מבוהלת מאניד. אלה שמה לב שהטבעות נוגעות אחת בשנייה ומיד הזיזה את היד שלה מהיד אמבר. היומן נפל על המיטה של אניד והחדר הפסיק לרעוד. "מה קרה פה עכשיו??" שאלה אל. "זה היה הדבר הכי מפחיד שקרה לי בחיים!" אניד אמרה בהלם. ואמבר בכלל לא הצליחה לדבר "כדאי שלא נקרב יותר את הטבעות אחת לשנייה" אלה אמרה "אבל מקודם היה רק אור" אמרה אמבר שיצאה מההלם. "אז אני לא יודעת מה קרה. אבל בואו לא ניקח סיכון" אמרה אלה "עכשיו בואו נלך לישון" היא הוסיפה. "לילה טוב" אמרה אמבר והלכה למיטה שלה. "לילה טוב" אמרו כולן בדרכן למיטות שלהן. אף אחת לא הצליחה להירדם. אפילו לא אל. "משעמם לי" התלוננה אל כמה דקות אחרי שחזרו מבית הספר "אז תעשי שיעורי בית" הציעה לה אלה שבחנה את הטבעת שלה בזמן שעשתה את השיעורים שלה. "אבל לעשות שיעורי בית זה משעמם ככה שיהיה לי יותר משעמם" אמרה אל מנסה למצוא סיבה למה לא לעשות שיעורי בית. "אז תלכי לישון, גם ככה לא הצלחנו לישון בשעתיים שנשארו לנו בלילה" הציעה לה אניד . "אחרי הלילה הזה?? את חושבת שאני ארדם?" גיחכה אל "כן" אניד ענתה לה
"חד משמעית" אמרה אלה "זה הדבר הכי הגיוני שיכול לקרות" הוסיפה אמבר וחזרה ליומן הראשון שקראה. "טוב, בסדר, אני אנסה ללכת לישון" נאנחה אל והתכסתה בשמיכתה. "כתוב פה משהו על הטבעות" אמרה אמבר ואל הסתכלה עליה בסקרנות כשהיא שוכבת במיטה שלה. "באמת? תראי" אמרה אניד וכולן הלכו למיטה של אמבר.
יומני היקר. היום אמא שלי הביאה לי שתי טבעות אחת זהובה בדוגמת עלים שחרוט עליה "המפתח" והטבעת השנייה כסופה בדוגמת עלים שחרוטה עליה המילה "נמצא". אמא שלי הסבירה לי שהטבעת עוברת במשפחה שלנו בדורות מהאמא או האבא לילד או הילדה הבכורים. היא אמרה שחסרות שתי טבעות נוספות שהן ההמשך של המשפט. והביאה לי מפה של איפה שתי הטבעות האחרות. היא אמרה שאף אחד לא הצליח להבין את המפה. אבל בטח שאני אצליח לפענח את המפה. (צירפתי את המפה ליומן). שלום "אז בעצם יש עוד שתי טבעות? מגניב" אמרה אל ."אני אחפש את המפה" אמרה אמבר ובדקה את היומן. "הנה" אמרה אמבר כשמצאה את המפה. היא פתחה את המפה ופרסה אותה על המיטה שלה. המפה נראתה מוזר, היו בה עצים סגולים, ואדמה סגולה, הכל כמעט היה סגול. "זאת מפה מוזרה" אמרה אניד. "כן למה היא סגולה? לא פלא שאף אחד לא הצליח להבין את המפה " אמרה אלה. "אני אנסה לקרוא עוד ביומן אולי כתוב משהו" אמרה אמבר וכולן חזרו לעיסוקים שלהן" .מצאתי משהו מעניין תראו" אמרה אמבר והקריאה
יומני היקר. חקרתי קצת את הטבעות וגיליתי שאם מקרבים אותן אחת לשנייה הן זוהרות. זה היה מאוד מוזר. אחרי הגילוי הזה המשכתי בחקירה שלי. פעם אחת ענדתי את הטבעות על שני הידיים שלי וקירבתי אותן אחת לשנייה פתאום האור שיצא מהטבעות התעצם והחדר התחיל לרעוד! פתאום נפתח שער ליקום אחר.אני אמשיך לחקור. שלום "אנחנו חייבות לראות מה יש שם" אמרה אל "כן בואי נקרב אותן" הסכימה איתה אלה. "אבל זה מסוכן" אמרה אמבר ואניד הנהנה להסכמה. "בבקשה" אלה אמרה "זה הדבר היחיד שנשאר לי מסבא שלי והוא זה שגידל אותי! זה לא עד כדי כך מסוכן". אמבר חשבה קצת ולבסוף הסכימה "טוב". אלה ואמבר קירבו את הטבעות. האור זהר והחדר רעד. פתאום נפתח שער ליקום אחר! הבנות הסתכלו על השאר בפחד. אל ואניד נכנסו לשאר ראשונות ואחריהן נכנסו אמבר ואלה כשהטבעות עדין קרובות. הבנות הסתכלו על העולם החדש שנגלה לפניהן. "אני חושבת שיש לנו קצת דרך ללכת" אמרה אמבר. "כדאי שנמצא איזו מערה לישון בה או משהו" הבנות ניסו לחפש מערה עם העניים. "הנה אני רואה שם משהו" אמרה אלה והן הלכו לכיוון המערה.
כשהגיעו למערה כבר היה לילה. "לילה טוב" אמרה אל וכולן אמרו לה בחזרה. הן התיישבו אחת ליד השנייה במערה החשוכה ולא התרחקו יותר מידי אחת מהשנייה. פתאום הן שמעו צעדים. הן התחבקו כולן מהפחד. והלכו לקדמת אנשים שנראו כמו חיילים. עושים סיור ביער שבו 2 המערה בשקט. הן ראו הייתה המערה. "אני לא חושב שהמלך יודע על מה הוא מדבר" אמר חייל נמוך בראש לחייל השני שהיה גבוה ממנו בחצי ראש בערך. כשהיו במרחק כמה צעדים מהמערה "אני חושב שהוא ועוד איך יודע על מה הוא מדבר" אמר החייל הגבוה "שתינו יודעים שאתה סתם מפחד שהמלך ישמע אותנו כי הוא אמר שהוא שומע ורואה הכל" אמר הנמוך "לא" הגבוה אמר "אתה באמת חושב ילדות 4 שהוא שומע ורואה הכל?" הגבוה נצמד אל הנמוך. "לא ,הוא סתם ראה שהיו מאחורי עץ בסיור הערב שלו" הנמוך אמר בזלזול. "טוב קדימה בוא נלך אין פה כלום ואני רוצה לישון" אמר הנמוך "אתה חייב להפסיק לחשוב על לישון כל הזמן" אמר הגבוה "לא יקרה" אמר הנמוך. החיילים התחילו ריב על שינה ועוד משהו והבנות הלכו אל תוך המערה. "גילו אותנו" אל אמרה את המובן מאליו. הבנות היו לחוצות. פתאום אמבר חזרה לקדמת המערה, "לאן את הולכת אמבר?" שאלה אותה אניד כשהן מנסות להדביק אותה. "למצוא את המלך" אמבר ענתה לה בלי להסתכל אחורה. "היי אתם" היא אמרה לחיילים כשהגיע לקדמת המערה. החייל הגבוה נבהל מהפתאומיות שבה היא באה פתאום. "מה אתה נבהל?" הנמוך שאל את הגבוה והפנה את מבטו אל אמבר "כן ילדה מה את רוצה?" שאל אותה הנמוך . "איפה המלך הזה שדיברתם עליו?" שאלה אותם אמבר בביטחון. אל, אלה ואניד באו ועמדו מאחוריה. "למה שנגיד לך?" שאל אותה החייל הגבוה אמבר חשבה. "כי אני יכולה להגיד למצוא את המלך בעצמי ולספר לו כל מה שאמרתם עליו" אמרה אמבר. הגבוה לחש משהו באוזנו של הנמוך והנמוך עשה מבט של 'טוב שיהיה' "טוב." נאנח הנמוך. הבנות שמחו וקפצו במקומן. "קדימה בואו אחרנו נלך למחנה שלנו" אמר הגבוה והבנות הלכו אחריהם. "דרך אגב אני מתיאו וזה טל" אמר הגבוה. "אני אמבר זאת אניד זאת אל וזאת אלה" אמרה אמבר. כשהגיעו למחנה אחרי כמה דקות. מתיאו וטל בנו להן את האוהל השני שהיה להם ואז הם הכינו ארוחת ערב שכללה אורז שכמעט נשרף וכוסות חלב שכמעט נשברו. בזמן הארוחה וגם בהמשך הלילה החיילים דיברו, רבו, השלימו, שרו ,בכו, שמחו, העלו זיכרונות, קבעו פגישות. הבנות שהיו באוהל ליד לא הצליחו לישון בגלל החיילים. "זה הלילה הכי ארוך שהיה לי בחיים!" הכריזה אל "והוא עוד לא נגמר" נאנחה אניד "כמה אפשר לדבר?" שאלה אלה . "אני לא יודעת" נאנחה אמבר. בסופו של דבר אחרי בערך שעה החיילים הפסיקו לדבר סוף סוף והלכו לישון. "סוף סוף" אמרה אל "אני כל כך עייפה" אמרה אמבר "לילה טוב" אמרה אניד "לילה טוב" ענתה לה אלה וכולן נרדמו. "קדימה הגיע הזמן לקום יש בית ספר" אמבר שמעה והמשיכה לישון. זה בטח חלום היא חשבה לעצמה חצי ישנה. "נו באמת" התלוננה אל "איזה בית ספר עכשיו?" שאלה אלה. הבנות קמו לאט וראו שהן ישנו באוהל. "בית ספר? לא הכנתי מערכת!" אמרה אמבר. היא רצתה לצאת מהאוהל וראתה את מתיאו וטל מנסים לעצור את הצחוק שלהם. אחרי שכל הבנות שמו לב אליהם הם כבר לא יכלו לעצור את הצחוק שלהם ."בית ספר" צחק מתיאו "לא הכנתי מערכת" צחק טל. הם קיבלו מבטים עצבניים בתגובה. "טוב בואו אתן רוצות לראות את המלך?" שאל מתיאו מנסה לעצור את הצחוק שלו. אחרי יומים ארוכים מאוד שבהם טל ומתיאו רק דיברו הם סוף סוף הגיעו. "הגענו" אמר טל. "תודה לאל" אמרה אלה ונאנחה. "טוב עכשיו תיכנסו המלך יודע שאתן פה" אמר טל. "תודה" אמרה אמבר. הן נכנסו אל שערי ארמון גדול. בחצר הארמון היה נהר קטן וכמה חיות. כשהבנות הגיעו לדלתות הארמון שני כמה שומרים באו אליהן. "באתן עם טל ומתיאו?" שאלה אותן אחד מהשומרים . "כן" אמרה אל. כמה מהשומרים הביטו בהן ברחמים כששמעו שהן הלכו עם החיילים שלא מפסיקים לדבר. "בואו אחרי" אמר אותו השומר. הן הלכו אחריו במסדרונות הארוכים של הארמון ונכנסו לחדר שהיה נראה כמו חדר אורחים. היו בו ספות מפוארות ושולחן עם עוגיות ותה עליו. "אתן יכולות לשבת המלך תכף יבוא" אמר השומר ויצא מהחדר. "וואו" אמרה אניד "איזה חדר יפה". אחרי עוד כמה דקות המלך נכנס. "שלום לכן" הוא אמר. הבנות עמדו כשהמלך נכנס וכשישב הן ישבו גם. הבנות הסבירו לו איך ולמה הן הגיעו לשם והוא הקשיב להן. כשסיימו להסביר המלך נתן להן שתי טבעות בצבע בורדו וחום מתכתי. על הטבעת בצבע בורדו הייתה חרוטה המילה בבית . ועל הטבעת בצבע חום מתכתי הייתה חרוטה המילה היתומים. "אם אתן רוצות לחזור לעולם שלכן אתן צריכות לקרב את כל ארבעת הטבעות" אמר הלך. הבנות עשו כמו שאמר ונכנסו דרך השער. הבנות ניסו לפענח את החידה שעל הטבעות. 'המפתח נמצא בבית היתומים'. "אולי כתוב על זה משהו ביומן?" שאלה אניד אחרי כמה זמן של חשיבה. "אולי, אני אבדוק" אמרה אמבר היא הסתכלה ביומן וכעבור חצי שעה היא מצאה את התשובה.
יומני היקר. אחרי שהמשכתי את חקירתי. הבנתי שהמפה לא מתייחסת לעולם סגול כמו ששיערתי, פשוט צריך לשים משקפיים מיוחדות ואז להסתכל במפה. צירפתי את המשקפיים ליומן. שלום אמבר מיהרה לבדוק את היומן וראתה משקפיים עם עדשות סגולות. היא לא ראתה משקפיים כאלו אף פעם. היא שמה אותן על העיניים שלה והסתכלה על המפה. המפה כאילו שינתה צורה והפכה להיות תלת מיימדית! אמבר זיהתה את המקום הזה. "זה החצר של בית היתומים שלנו!" היא אמרה. כולן רצו לחצר. אמבר הסתכלה על המפה וראתה איקס על אחת האבנים בשביל האבנים בכניסה לבית היתומים. היא חיפשה את אותה אבן. כשמצאה אותה היא ראתה שיש עליה איקס כזה. הבנות הרימו את האבן ומצאו מפתח כסוף.
"מה זה המפתח הזה?" שאלה אל. אף אחת לא ידעה "אולי המנהלת אמרלדה יודעת זה הרי בית היתומים שלה לא?" הציעה אלה והבנות הלכו למשרדה של אמרלדה. "שלום בנות מה מביא אתכן לכאן?" שאלה אותן אמרלדה כשנכנסו למשרדה. "מצאנו מפתח" אמרה אניד והראתה לה את המפתח. "את יודעת למה הוא שייך?" שאלה אלה. "כן בטח שאני יודעת!" אמרה המנהלת בהתלהבות. "זה מפתח שפותח וקופסא שעוברת אצלי במשפחה בדורות!" אמרה המנהלת. אניד הביאה לה את המפתח והמנהלת הוציאה קופסא קטנה בצבע סגול. היא פתחה אותה והוציא משם מכתב. "מכתב?" שאלה אל "כן! זה מכתב מפופי ריי!" אמרה אמרלדה וכמעט בכתה מהתרגשות. "תודה בנות! זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים" היא אמרה.
