הטיסה שהפכה לסיוט / תמה טאוב

שלום קוראים לי בת ציון, אני בת 13 ואני רוצה לספר לכם על מקרה חריג שקרה לי היום בדיוק לפני שנה.

זה היה בתאריך של הבת מצווה שלי והחלטנו כל המשפחה לטוס לטיול קצר לאור היום הולדת והבת מצווה שלי. ולחגוג לי גם אירוע בארץ עם החברות והמשפחה.

החלטנו לטוס לאומן ולטייל שם וגם כמובן להיות שם בקברי צדיקים.

הגיע התאריך המיועד המזג אויר היה נעים למדי, וכך יצאנו כל המשפחה שלי עם מזוודות בידיים ועלינו בלב שמח למונית שהסיעה אותנו לנמל תעופה. כעבור נסיעה של חצי שעה הגענו, ירדנו מהמונית לקחנו עימנו את המזוודות והתחלנו לצעוד לעבר הבדיקות השגרתיות ולמטוס!

התרגשות גדולה אחזה בנו ומצד שני גם עצב כי אחרי הכול אנחנו עוזבים את ארץ מולדתנו אבל לא ויתרנו ואמרנו 'עוד נשוב אנחנו הולכים לטיול קצר'. אני הייתי מרוגשת מאוד כי אחרי הכול עושים את זה לכבודי.

אחרי כל הבדיקות והדרכונים וכו', הייתי כבר לגמרי בעננים.

נכנסנו למטוס, ובמטוס חיכתה לי הפתעה מיוחדת- כל צוות המטוס וגם המשפחה המורחבת שלי הפתיעו אותי בשיר 'היום יום הולדת', מתנות ועוגה. הייתי בהלם. לא היו לי מילים להגיד. לאחר התעשתות קלה חזרו לי המילים והודיתי לכולם. חגגנו ושרנו ולאחר מכן נודע לי שכל המשפחה המורחבת מצד אימי טסים גם כן איתנו לאומן. זו הייתה בשורה משמחת כפליים. ובכך, בלב מלא שמחה ואהבה למשפחתי המהממת, הודיעו בכרוז שאנחנו בעוד כמה דקות מתחילים להמריא. כעבור רבע שעה זה קרה… התחלנו להמריא ובתוך כמה דקות כבר היינו בשמיים כמו ציפור וזה הזמן לגלות את האמת- יש לי פחד גבהים. אבל עם משפחה כל כך עוטפת ומלטפת ונעימה אי אפשר לפחד. וכך בעודנו טסים בשמיים אני ובת דודתי הצמודה לגילי שקענו במשחק מעניין.

לאחר כמחצית השעה התעייפנו מהמשחק וכל אחת פרשה לנוח קצת על מושבה. אני נשכבתי לי על מושבי ופתאום הבחנתי במישהו שאיך לומר, לא בדיוק מתנהג באופן הכי שיגרתי ונעים שבעולם. כבר מתחילת הנסיעה חשדתי בו אבל הנחתי לדבר כי הרי למדתי עם אבא שאסור לחשוד בכשרים אבל הפעם זה היה מעורר חשד ללא צל של ספק. מה היתה ההתנהגות הלא שגרתית? אספר לכם. הברנש החשוד ישב כמה מושבים מאחורי והבחנתי שהוא לא רגוע. הוא ניראה די לחוץ אבל לא כי יש לו פחד או משהו להפך, זה היה ניראה שהוא מחזיק בידו חפץ חשוד והוא שמר עליו מכל משמר, והיה נראה שהוא יושב על כיסאו כאילו הוא עשוי קוצים, כל הזמן קם והלך וקם והלך ודיבר במבטא ערבי כבד כזה, לתוך טלפון מוזר ולא מזוהה עם מישהו שנראה היה שזה הבוס שלו או משהו כזה, שזה כבר הלחיץ אותי.

אחרי איזה רבע שעה של אי נוחות גם שלי וגם שלו- הוא נעלם. נעלם כאילו בלעה אותו האדמה ואיפה לא חיפשתי, בכל המטוס. ואז הבחנתי בו אבל הוא לא הבחין בי. ראיתי אותו נכנס לקברניט (תא הטייס) וכידוע לשום נוסע אין רשות להיכנס לתא הטייס, אבל ניסיתי לדון אותו לכף זכות כמו שאני ואבא שלי למדנו, אבל זה לא הצליח לי בשום אופן.

מאוכזבת ומתוחה חזרתי למקומי, ועל השנייה שהתיישבתי שמעתי בכרוז את המילים האלו במבטא ערבי כבד: "אוסקוט (שקט) זו חטיפה ומי שלא יקשיב לי יועף מהמטוס, אנחנו מסתובבים וטסים לאיראן. מי שלא יקשיב לי יקבל כדור בראש" ואז הערבי הזה ימח"ש יצא מתא הטיס עם רובע מאיים וכיוון לכיווננו, ונראה היה שהוא כבר חיסל את הטיס. היו אלה הדקות הכי מפחידות בכל ימי חיי, לא העזנו להוציא מילה מהפה, השתתקנו כאילו בלענו את הלשון.

הערבי מסתובב סביבנו כאילו הוא השומר שלנו. לאחר חצי שעה מלאת מתח התקשרו לאבא שלי מהבסיס שלו (אבא שלי מפקד בצבא…). אמרו לו שיש בעיה ביטחונית באומן וכדאי שיגמור את החופשה באומן ויחזור כמה שיותר מהר לארץ. מה שהם לא יודעים שאנחנו בכלל לא טסים לאומן עכשיו אלא לאיראן משום שחטפו אותנו.

במזל גדול ובחסדי ה' הערבי לא ראה ושמע שהתקשרו לאבא שלי ולכן אבא שלי יצר איתם קשר כדי שיוכלו להציל אותנו. לבינתיים אנחנו ממשיכים בטיסה לכיוון איראן חוששים אך בוטחים בה' שהכול יהיה בסדר.

יחד אתנו היו נוסעים חילוניים (ופה אני רוצה לפתוח שהיינו המשפחה היחידה הדתייה על המטוס) שכמעט התעלפו. אנחנו ניסנו להרגיע אותם אבל זה לא כ"כ עזר אז פשוט התיישבנו במקומנו ואמרנו תהילים. לאחר שעה וחצי כמעט הגענו לאיראן אלא שאז פתאום צצו כוחות צה"ל שתקפו את המטוס והערבי החוטף לא הבין מאיפה זה בא לו.

במשך שעה שלימה היתה מיני מלחמה בין כוחות צה"ל לבין כוחות איראן ובחסדי ה' ניצלנו וחזרנו לארץ. לאחר שחזרנו קיבלו אותנו כל המשפחה מצד אבא שלי בסבר פנים יפות ומודאגות.

וראש הממשלה קיבל אותו גם הוא וראיינו אותנו למלא אתרי חדשות באינטרנט. כמו ערוץ 7, כאן 11, חדשות 12 וכו'.

בסופו של דבר חזרנו בחיים ברוך ה', וזה לא מובן מאליו בכלל כי היינו יכולים למות באיראן חס ושלום, אבל ברוך ה' ניצלנו.

לאחר שבוע אירחנו סעודת הודיה ענקית של כל נוסעי המטוס בירושלים ליד הכותל והודנו רבות לקב"ה שהציל אותנו.

מתוך כל הנוסעים, עשרה חזרו בתשובה בגלל הנס הזה (ויטוסו איתנו השנה לאומן… והם אפילו עכשיו חברים ממש טובים שלנו ברוך ה' למרות שבמטוס הם היו מאלה שהתנגדו בכל אופן לתפילה).

לא מובן מאליו בכלל.

ונכון שבסוף לא זכינו לטוס לאומן, אבל יצאנו עם מסר ונס עצום יותר מטיסה לאומן.

וכיום אנחנו שוב טסנו לאומן והפעם בחסדי ה' הגענו בשלום ועכשיו אנחנו אצל ר' נחמן מודים על כל הניסים שה' עשה לנו! טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון.