היום האחרון / הדס בן אילוז

היא ישבה על הכורסה האדומה והרכה ומתענגת על כוס התה שבעלה המקסים עמל והכין לה, היא קירבה את פיית כוס התה אל פייה כשלפתע בלי שום התראה צילצולו הצורם של הטלפון נשמע ועל הצג היה רשום שם החיבה של בנה הבכור, והאהוב כל כך, חיוך עלה על פניה כשהיא לחצה על הנקודה הירוקה מצפה לשמוע את קולו המתוק של בנה, אך במקום הקול לו חיכתה כבר שעות מעבר לקו נשמעו צרורות וצעקות

ואז,

ניתוק.

היא הייתה מבולבלת והחלה לדאוג, היא חייגה שוב ושוב אבל ללא שום מענה מהצד השני.

לפתע תפס את עיניה מבזק חדשות שהוקרן בטלוויזיה על איזה מסיבה ברעים,

רעים??

למה השם כה מוכר?

היא הפנתה את אוזניה לנאמר בכתבה ומה שהיא שמעה הרעיד את ליבה וחושך אפל עלה בעיניה,

לפתע נשמעו זעקות כואבות אשר יצאו ממנה עצמה,

ליבה נשבר.

היא הרגישה איך כוח החיים שלה נשאב ממנה באחת,

היא לא יכלה יותר וצנחה עם דמעות מלוחות על הרצפה המבריקה

זה לא קורה

אין סיכוי

שלושה ימים לאחר מכן הגיע ההודעה הסופית

הוא איננו,

זעקת השבר שלה נשמעה גם קילומטרים רבים משם.

חייה לא שבו להיות כפי שהיו.