היום שלא נגמר / אלונה סבג

שבת בבוקר אני שומעת הקול,

הקול המוכר והעצוב שמזכיר לי את העול.

העול הכבד שמכביד עלינו פעם בשנה,

אבל עכשיו זה שונה כי עכשיו זה מלחמה. 

כל בני דודי נכנסים למכוניות במדים ירוקים.

האמהות דואגות. 

אבי נזכר במלחמה ההיא, לפני כמה שנים.

איך זה נקרא? מלחמת כיפורים? 

הוא אומר שהוא מקווה שזה לא אותו דבר

ושהחלק הקשה בסיפור כבר עבר. 

והינה כל המשפחה יושבת בסלון

מרגישה את העצב עולה למעלה למעלה בגרון.

סבתי במטבח מתפללת ובוכה,

מתפללת לטוב לאושר ושמחה. 

אחותי הגדולה קוראת תהילים,

ודמעה דמעה זולגת לה מהפנים. 

אחי הקטן עצוב וכועס,

שקטן הוא ואינו יכול להתגייס. 

ואני שוכבת במיטה ובוהה, תוהה

אם היום יגמר בטוב או ברע.