'זה לא יכול להיות!' שמעתי את עצמי אומרת כשנכנסתי לחדר בסערת רגשות, פשוט נשפכתי על המיטה ובכיתי… הכול התחיל לפני שעה, אבא ואמא קראו לכל הילדים לסלון והושיבו אותנו על הספה. אבא התחיל ואמר שהוא ואמא החליטו שצריך לעשות שינוי משמעותי. בהתחלה התמלאתי בסקרנות והתרגשות. אמא חילקה לנו עוגה ותה ואבא המשיך ואמר: 'אנחנו הולכים לעבור דירה למקום אחר!' היו כמה שניות של שקט, ניסיתי לעכל את מה שאבא אמר, ראיתי שהוא בוחן אותנו מה אנחנו חושבים, הפניתי את ראשי לאורית אחותי הגדולה, היא הייתה נראית די שמחה. לא ידעתי אם כך היא באמת מרגישה כי כך גם אני הייתי נראית אולי, אבל בתוכי כמעט בכיתי.
'אז מה אתם חושבים?' אבא שאל בסקרנות. שמעתי את מעיין אחי הקטן מתחיל לרקוד ולשמוח, האמת שזה העלה לי קצת חיוך. ראיתי שאף אחד לא עונה על השאלה של אבא אז התחלתי לדבר. שאלתי: 'למה?!' אבא חייך חיוך שמחפש איך לענות. הוא אמר: 'אנחנו לא מספיק עושים בקהילה! אנחנו רוצים לעשות משהו באמת משמעותי! יש קהילה בירושלים שצריכה רב אז אני אהיה הרב שלהם, אנחנו הולכים לעבור לירושלים.'
הרגשתי שהשיחה הזאת גדולה עליי, מאיפה ירושלים? מה הקשר עכשיו? קמתי והודעתי שאני תוך דקה חוזרת. אחי יצחק הסתכל עליי כאילו הבין מה אני מרגישה. נכנסתי לחדר וניגנתי את הניגון שהכי אהבתי. ניגנתי בערך 20 דקות וכמעט שכחתי ממה שאבא דיבר. ישבתי על המיטה וחשבתי על הדברים – אולי באמת זה לא כל כך נורא. מיד העברתי את המחשבה הזאת, זה לא הגיוני! זה לא יכול להיות! נזכרתי במה שנעמה אמרה לי לפני בערך חודש. נעמה עברה דירה השנה. היא אמרה שאחרי שעוברים דירה אתה מרגיש בודד לפחות לחודשים הראשונים…
לפתע הרגשתי יד מלטפת את ראשי וראיתי את אמא. פתאום נזכרתי שאמרתי שאחזור עוד דקה. 'זה לא כל כך נורא לעבור דירה', שמעתי את קולה מוציא אותי מחלומותיי. 'אני עברתי כשהייתי בערך בגילך', אמרה אמא, 'הורי החליטו לעבור דירה למקום שאפילו לא ידעתי שיש דבר כזה – "ישוב מעורב", את יודעת איזה קשה זה צריך להכיר חברות חדשות שהם אפילו אולי חילוניות ולא בדעה שלנו? אבל לאט לאט התאקלמתי וזה דווקא היה ממש כיף להכיר עוד חברות שיכולות להקשיב לך ולהכיר עוד אנשים. אני חושבת שדווקא תיהני קצת להשתחרר ולהכיר עוד אנשים, לצאת מהשגרה. אנחנו גם הולכים לגור ליד הכותל בעיר העתיקה, נוכל לרדת אל הכותל מתי שנרצה. תחשבי על זה קצת', אמרה ויצאה מהחדר.
טוב, חשבתי לעצמי, אולי אני אתן באמת צ'אנס ונראה איך זה יהיה. האמת שבא לי קצת שחרור כזה לצאת מהשגרה. שמעתי את אמא קוראת לכולם לארוחת צהרים. אחותי לאה הייתה באמצע ללמוד לבגרות באנגלית ולא היה זמן לבוא, אז ישבנו לאכול בלעדיה. בערב יצאתי עם נעמה. אגב, נעמה היא החברה הכי טובה שלי, אנחנו מספרות הכול אחת לשנייה. אז דבר ראשון רציתי להודיע לה שאנחנו מתכוונים לעבור דירה.
ירדתי במדרגות והלכתי לבית של נעמה. האמת שלא ידעתי איך להגיד לה את זה. נעמה פתחה לי את הדלת, ירדנו, יצאנו לרחוב והתחלנו לדבר סתם על החיים. אני מוצאת את עצמי עוד רגע שאני צריכה לחזור הביתה, כבר דיברנו על כל דבר הגיוני בעולם חוץ מהמעבר דירה. אמרתי לעצמי שאני חייבת להגיד לה. הכרחתי את עצמי, פתחתי את פי ואמרתי בהיסוס: 'תקשיבי, יש לי משהו חשוב להגיד לך, אנחנו הולכים לעבור דירה לירושלים'. הייתי מאוד מתוחה איך היא תגיב. היא הסתכלה עליי כלא מאמינה, אבל חיוך עלה על פניה. מה הקשר עכשיו לחיוך? שאלתי את עצמי, אבל נעמה קטעה את מחשבותיי בחיבוק מעודד. 'אני יודעת איך זה לעבור דירה – בהתחלה זה קשה אבל אחרי זה פשוט כיף. יש לך הרבה חברים גם חדשים וגם ישנים, אתה מכיר עולם!'. המשכנו לדבר עוד קצת, נזכרנו בזיכרונות, ונפרדנו לשלום.
היום אנחנו עוברים דירה. עבר חודש מהיום שהחלטנו, וכבר כולם יודעים שאנחנו עוברים. יש לנו דירה בירושלים. נעמה אמורה להגיע ממש עוד מעט להיפרד ממני. האמת שאני בתקופה קצת עמוסה, אתמול הייתי בראיון באולפנת רגבים שבצפון, עוד יומיים יש לי ראיון באולפנת חן במדבר בבאר שבע. הייתי בהרבה אולפנות אבל הם לא נראות לי מתאימות לי. אני מקווה להתקבל לרגבים, וואלה מתאים לי לעבוד את האדמה. 'רוני' שמעתי את אחי צועק, 'נעמה פה!' יצאתי מהחדר וראיתי אותה בדלת, לא ידעתי איך להתחיל? מה להוציא? כל הבית היה מלא בארגזים. פילסתי דרך לשתינו ונכנסנו לחדר, התיישבתי על המיטה, ירדה לי איזו דמעה אחת, נעמה חיבקה אותי. 'איך היה אתמול ברגבים?' 'אחלה', עניתי, 'נראה לי שאלך לשם'.
נעמה עזרה לי לסדר דברים אחרונים בחדר, ונפרדתי ממנה לשלום.
האוטו צפר ואבא קראה 'יאללה יוצאים'. נסענו לירושלים. הנסיעה הייתה כיפית, שמנו שירים וזה… היה ממש כיף להתמצא בין סמטאות ירושלים, הכרתי את המקום.
היום אמורים לשלוח את התוצאות של האולפנות, ובא לי להתקבל לרגבים.
עברו בערך שלוש שעות ועכשיו אני בחדר עצובה ועל גבול הבוכה, לא קיבלו אותי לרגבים. לחן במדבר התקבלתי, אבל אני לא יודעת מה אני אעשה. חן המדבר זה רחוק בערך 3 שעות נסיעה באוטובוסים. אני יודעת שלא כל הבנות יכולות להתקבל לרגבים אבל למה דווקא אותי להוריד שכל כך רציתי להתקבל…
סבתא התקשרה לשמוע אם התקבלתי, היא אמרה: 'את יודעת הרי שאני מאוד מתוחה מזה'. אמרתי לה שלא התקבלתי לרגבים, סבתא אמרה שהיא ממש מצטערת בשבילי אבל האמת שיש בזה קצת שמחה. 'אם לא התקבלת לרגבים זה אומר שתהיי באולפנת חן במדבר בבאר שבע ואז תהיי קרובה אליי, תוכלי לבוא אלי תמיד'. עניתי לסבתא: 'סבתא, זה ממש רחוק, אני אסע כל הזמן וזה אפילו לא פנימייה. אני אצטרך לנסוע כל יום, מה אני אעשה? זה לא הגיוני'. 'אולי תבואי לישון אצלי?' סבתא זרקה לי, 'פשוט תגורי איתי!' 'וואלה, רעיון לא רע', אמרתי, 'אני אחשוב על זה, תודה, סבתא'. האמת שחשבתי על זה שניה וצחקתי שאני אגור אצל סבתא בבית שלה כל יום. האמת שזה נשמע דווקא חלום דבש, היא תפגוש את החברות שלי, ותפנק אותי.
עוד טלפון צלצל, זאת הייתה נעמה. היא גם רצתה לשמוע לאן התקבלתי. התחלתי לצחוק, ואמרתי לה: 'נעמה, מה נשמע? מה קורה?' נעמה ענתה לי בקול קצת מדוכדך: 'מה נשמע איתך?' 'סבבה', עניתי, 'נו, התקבלת?' נעמה הנמיכה קצת את קולה ואמרה: 'התקבלתי לאולפנת חן במדבר, את מכירה? זה בבאר שבע. נראה לי אני אלך לשם, אין לי אפשרות אחרת'. התחלתי לשמוח מרוב אושר, עכשיו כבר הייתי בטוחה שאני הולכת לאולפנת חן במדבר. אמרתי לה: 'תקשיבי איזה קטע, גם אני התקבלתי לשם, איזה כיף שנהיה ביחד. היא נשמעה עכשיו יותר שמחה, 'באמת?' היא אמרה, 'אז נוכל להישאר חברות טובות'! המשכנו לדבר על זה קצת זמן, סיכמנו מה נעשה ביחד בחדר, נשתולל נעשה שטויות.
כשסיימתי את השיחה התקשרתי לסבתא. האמת שקצת התפדחתי, לא יודעת אם באמת סבתא הציעה את זה ברצינות, היא רוצה שאני אהיה אצלה כל הזמן? אבל אמרתי מה קרה? ננסה. היא ענתה לי לטלפון: 'סבתא, מה נשמע?' שאלתי. 'כן אני יודעת שהרגע דיברנו, אבל מה את אומרת על מה שאמרת? אולי באמת אני אלך לחן במדבר ואישן אצלך? מה את אומרת?' סבתא התרגשה, 'בטח, אני אשמח'.
סיימתי לדבר עם כל האנשים והלכתי לאבא ואמא. הודעתי להם שזה מה שאעשה. הם קצת ענו בשלילה, במיוחד אמא. היא לא ידעה מה סבתא חושבת על זה, אבל אמרתי להם שסבתא הסכימה והכל טוב והכל סגור, הוריי לא שללו את הרעיון, אמא התקשרה בלילה לסבתא, שמעתי אותה קצת מהחדר כשעדיין לא נרדמתי. שמעתי את אמא שואלת: 'בטוח בטוח? את בטוחה? לא יפריע לך?' וסבתא עונה: 'בשמחה, בשמחה'. הרגשתי מעין תחושת ניצחון, יש! עכשיו נוכל להיות גם עם החברות הקודמות שלי וגם לפגוש חברות חדשות וגם להיות עם סבתא.
היום הראשון של הלימודים הגיע, אני עכשיו באולפנת חן במדבר, אני מקווה שיהיה לי פה כיף, פגשתי פה את נעמה, איזה משמח, אחרי הלימודים אני הולכת לסבתא, אני מקווה שיהיה כיף. ביום שישי אסע בחזרה לירושלים, אני כבר מתגעגעת לחברות שלי בירושלים.
