המלחמה / אביה רוט

א. מהמרפסת שלי אני שומע,
את האזעקות בשש ורבע,
ומטוסי קרב יוצאים לקרב,
לוקח את הכלב שלי ורץ למקלט,
מפחד עד שמגיע למקלט.

ב. ברחוב מוריד את הכלב שלי,
מסתכל בדרך מוכן לאזעקה,
לא נלחץ בסוף כי לא היה אזעקה,
מבקש רק שתיגמר המלחמה שאני לא יצטרך לפחוד עוד,
ואז אני מבין שבסופו של דבר יגמר המלחמה.

לא לא לא תצליחו לנצח במלחמה, לא תנצחו גם בעוד מאה עשרים שנה.
בגלל שהקב"ה שומר על עמו, אז אני לא מפחד.
לא לא לא תצליחו לנצח במלחמה, גם לא בעוד מאה עשרים שנה.
בגלל שהקב"ה שומר על עיו אז אני לא מפחד.

ג. בדמיוני אעמ מסתכל על התקרה,
וחושב על עולם יפה,
בלי מלחמות,ללא צבאות וללא עצבות שכולם שם חברים,
ומבקש ומוחל,
שהקב"ה יסיים את המלחמה הזאת כבר.

ד. ואז לפתע קצת נרגש,
למול עיני רואה את הקב"ה,
והוא אומר אל תדאג הכול יהיה בסדר ואני שמח,
חוזר למציאות ומספר לאחיי והוריי,
והם שמחים איתי,
ואני מבין שלא צריך לדאוג ונרגע,
ואז שיש אזעקה לא פוחד ופשוט יורד עם הכלב,
ופתאום אני מבין,
שבזכות הדבר הזה אני יכול להיות בטוח ש…

לא לא לא תצליחו לנצח במלחמה, לא תנצחו גם בעוד מאה עשרים שנה.
בגלל שהקב"ה שומר על עמו, אז אני לא מפחד.
לא לא לא תצליחו לנצח במלחמה, גם לא בעוד מאה עשרים שנה.
בגלל שהקב"ה שומר על עיו אז אני לא מפחד.