16/7/1997
שלום לכולם! אני ג'ון פטרסון. נחמד להכיר אתכם! אני יהודי עולה
חדש מניו יורק והגעתי לעיר תל אביב שבארץ ישראל. ארץ הקודש.
אני רואה ממש את ההבדל בין ניו יורק לארץ ישראל. כיום, אני בן 27
ועובד בתור רופא ומנתח מצליח. עליתי לארץ ישראל בגיל 10 .עכשיו
אני הולך לספר לכם את הסיפור על איך הגעתי לכאן, איך חוויתי את
הקשיים ואיך התמודדתי איתם. הנה הסיפור:
12/4/1980
"אבא, אני אוהב את איפה שאני ואת אמריקה" אני אומר את זה
הרבה לאבא שלי, אבל הפעם היה לו מבט שונה. מבט חצי עצוב חצי
מחייך. לא הבנתי למה. באותו ערב, ההורים דיברו לבד בחדר עם
דלת נעולה. החלטתי להקשיב. בהתחלה לא שמעתי כלום, אבל לאט
לאט התחלתי להבין קצת ממה שהם אמרו. הם אמרו משהו על
ישראל ועל איזה חברת מטוסים ועוד כל מיני דברים לא ברורים.
נבהלתי. מה, ישראל תוקפת אותנו? איך זה יכול להיות? התרחקתי
מהדלת קצת ואז הדלת נפתחה. אמא ראתה אותי ואמרה לי "ג'ון,
למה אתה ער בשעה כזאת? אתה צריך ללכת לישון" לכן הלכתי
למיטתי.
4:37
" אמא!" קראתי לה. היה לי סיוט נוראי. "מה ג'ון? למה התעוררת?"
היא שאלה. "היה לי סיוט" אמרתי "חשבתי שישראל תוקפת אותנו עם
מטוסים" ראיתי שאמא מתחילה להילחץ. " ג'ון, ישראל לא תעשה
דבר כזה, אנחנו חברים שלה" היא אמרה. "בבקשה חזור לישון".
אז חזרתי לישון
11:23
"סוף סוף קמת" אמר אבא "אני רואה שישנת טוב". "לא כל כך"
עניתי. "למה?" הוא שאל. אמא הסבירה לו בנתיים שאכלתי ארוחת
בוקר. "אל תשכח שעוד מעט אנחנו הולכים לטייל" אמר אבא. בשעה
00:12 יצאנו לטייל בעיר ניו יורק.
12:45
"מה זה המטוס הזה בשמיים, אבא?" שאלתי. אבא הסתכל. זה
באמת מוזר. המטוס הקטן המשיך והמשיך ופתאום
בבבבבוווווםםםםםםםם פפפפפצצצצצ המטוס התרסק אל תוך הבניין
שלידנו. ראיתי אנשים שנראו כמו מחבלים עם בנדנה ירוקה שחורה
רצים לידנו ויורים לכל מקום. "בוא!" צעק אלי אבא וביחד רצנו למקלט
הקרוב. "הם מחבלים" הוא אמר לי. לאחר שכל זה הסתיים, רצנו
הביתה. "תארוז מהר, אנחנו טסים עכשיו. רצינו לצאת בעוד כמה
ימים, אבל חייבים עכשיו" אמר אבא. "לאן?" שאלתי. "לארץ ישראל.
לתמיד" הוא אמר. "מה?!" זעקתי. "אני לא יכול לעזוב עכשיו ! מה עם
הבית ספר? מה עם החברים? איך אני אסתדר? אני אמות?" שאלתי
את אבי. "אנחנו רוצים לטוס מהר כי המחבלים רצו להרוג להרוג
אותנו, היהודים. לכן חייבים לעוף מפה" לאחר מכן, ביחד עם כל
המזוודות, יצאנו לשדה התעופה. לאחר שנחתנו, אבא אמר "קניתי
דירה יפה. בואו." והלכנו לדירה. כשהגענו, שמנו את הדברים והלכנו
לישון. וכמו שאומרים, כל מה שקרה אחר כך, היסטוריה. היה לנו
קשה עם השפה, עם החיי חברה והלימודים והעבודות. לאחר מכן
הצטרפתי לצה"ל לצנחנים ואחרי שהשתחררתי, הכרתי אישה בשם
רחל, והחלטנו להתחתן. כיום יש לי ילד חמוד בשם עידו. ואני מרגיש
שהחיים טובים בהחלט בארץ ישראל, ארץ הקודש.
