העזיבה שלי מתל אביב בקיץ / קלואי ליאני

כָּל הָרְגָשׁוֹת מִתְעַרְבְּבִים יַחַד.
שַׁיָּכוּת, אֲבָל גַּם גַּעְגּוּעַ.
נוֹסְטַלְגִּיָּה, אֲבָל גַּם חַדְשָׁנוּת.
שִׂמְחָה שֶׁמִּתְפָּרֶצֶת בָּרְחוֹבוֹת, אֲבָל גַּם עֶצֶב  שֶׁמִּסְתַּתֵּר בְּלִבִּי.

עָצֵב לְהַפְסִיק לִרְאוֹת אֶת הַגְרָפִיטֵי עַל הַקִּירוֹת.
חַדְשָׁנוּת בְּכָל פִּנָּה בְּתֵל אָבִיב הַיָּפָה.
גַּעֲגוּעַ לָרֵיחַ הַמָּלוּחַ שֶׁל הַגַּלִּים בְּגוֹרְדּוֹן.

אָמְנָם לֹא נוֹלַדְתִּי כָּאן,
אֲבָל תָּמִיד אַרְגִּישׁ שַׁיֶּכֶת כְּמוֹ גְּבִיעַ גְּלִידָה שֶׁנֹּאכַל בִּרְחוֹב בֶּן יְהוּדָה אַחֲרֵי שַׁבָּת.
וְאוֹהֵב אוֹתְךָ תָּמִיד, תֵּל אָבִיב אֲהוּבָה.

עד כמה אהבת את היצירה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן