הצצה לדמדומים / שמואל אברג'יל

שסע אדום, שותת,
מרחף מעל ראשי.
שוקע, בהצצה אחרונה,
פורץ כמתזי ברק אל הרקיע,
מתוכי.

אש הפצעים מתיכה,
את כוחותיי.
והאורות הקטנים,
כוכבי השקר,
צצים.

בדממה זועקת,
קורא ליד.
שתאיר אותי שוב,
בזהב.

רואה את עצמי,
בחושך.
המשתקף בעיני הפחד,
להפסיד.

אפלת המוות מקיפה, מחניקה.
אך כנקודה לבנה בדף שחור,
יד חלוצה מתירה את כבלי השקר,
המסתירים.

ובעיניך קרני אמת,
שמאירות את גופי.
ומטהרות את נשמתי,
באהבה.

ארחף כאמת בלב יער,
כצוהר בראש תיבה.
אלחם כברק באישון עיני,
ואשוב אליך, אליי,
בדמדומים.