6/10/2023
שישי בערב ,ערב שמחת תורה , התלבשתי חגיגי יותר מבדרך כלל , לבשתי חולצה לבנה מכופתרת ומכנסי גינס כחולים נעלתי נעליים חגיגיות והתקדמתי באושר עילאי לבית הכנסת במורד הרחוב. יכולתי כבר לשמוע את צעקות השמחה מילדי בית הכנסת אשר קיבלו את שקיות ההפתעה. נכנסתי לבית הכנסת מוצף ברגשות , להפתעתי ראיתי את בית הכנסת מלא כפליים מבדרך כלל , לא נשאר אפילו מקום פנוי אחד כדי לשבת. ושמחתי שכך היה , כולם לבושים חגיגי בבגדים לבנים המתאימים למאורע , כולם עם חיוך על הפנים ועם סידור בידיים, לקחתי כיסא פלסטיק שמצאתי ברחבת בית הכנסת , מיקמתי אותו בכניסה לדלת והתיישבתי, התחלנו להתפלל תפילת מנחה כעבור זמן קצר הגענו לשיר השירים וקבלת שבת, הרגשתי את הפרפרים בבטן , תכף מתחילים עם הקפות ספר התורה, סיימנו את קבלת השבת, התפללנו תפילת ערבית של ליל שבת וכשסיימנו רב בית הכנסת פתח את היכל הקודש ,הוציא את ספרי התורה ממקומם הקבוע ,והעביר את ספרי התורה לגברים שעמדו מאחוריו, שאגות של שמחה נשמעו מבית הכנסת, סוכריות עפות מכל כיוון מעזרת הנשים, התחלנו לשיר בקול גדול "מה אהבתי תורתך, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" התקרבתי עם ראשי לספר התורה נישקתי אותו ובירכתי את משפחתי ואת עם ישראל, עם חיוך גדול על הפנים ושמחה גדולה תפסתי את ספר התורה והתחלתי לרקוד איתו ברחבה עם כולם, התחלנו את ההקפה הראשונית בשירים ושמחה שאי אפשר לתאר , חזרנו על ההקפות עוד שש פעמים. בסך הכול שבע הקפות, החזרנו את ספרי התורה למקומם ולאחר מכן יצאנו בהמונינו מבית הכנסת לארוחת ערב שישי.
חיכיתי בצפייה גדולה שוב להקפות של מחר בבוקר , חזרתי לביתי, האוכל והסלטים כבר היו מוכנים על השולחן החגיגי , פצחנו בשירה ובקול גדול "שלום עליכם מלאכי השלום" סיימנו עם המזמורים, אבי עשה קידוש והעביר לי את כוס היין, לגמתי מהיין המתקתק והלכתי ליטול את ידיי, חזרתי לשולחן לאחר שכולם סיימו עם נטילת הידיים אבי בירך על הלחם ופתחנו את הסעודה בשמחה גדולה, אכלתי מכל המטעמים שאימי הכינה והלכתי להוציא לי דג מרוקאי חם, התענגתי על כל ביס וביס שאכלתי, לא רציתי שהרגע הזה יגמר.. מסגרתי לי את הזיכרון הזה במקום מיוחד בראש.
סיימנו לאכול את המנות העיקריות ופינינו את השולחן לקינוחים, פרסנו עוגות עוגיות ותה ןאכלנו את הקינוחים בתאווה , כשכולם סיימו עזרתי לאימי לפנות את השולחן ולסדר אותו לקראת מחר , אמרתי לאימי עד כמה היה לי כיף בבית הכנסת ועד כמה הוא היה מלא באנשים, היא השיבה לי בחיוך ואמרה ,"אני שמחה לשמוע , אני חושבת שכדאי שתלך לישון יהיה יום ארוך מחר" הנהנתי והלכתי בציפייה לקראת חדרי, החלפתי לבגדים נוחים יותר שאוכל לישון איתם, הנחתי את הבגדים החגיגיים מקופלים יפה בארון ונרדמתי עם תהיות על מחר בבוקר.
7/10/2023
8:30
קמתי מאוחר מהרגיל, ישנתי ממש טוב אבל משהו באוויר היה מוזר, במקום צליל הציפורים שמעתי שריקות מטוסים חגים מעליי, הם היו כל כך קרובים שיכולתי להרגיש אותם, הנחתי שזה שום דבר והתחלתי להתארגן בזריזות לבית הכנסת , אמרתי 'מודה אני' נטלתי את ידיי צחצחתי שיניים וחזרתי לחדר, לקחתי את החולצה וכיפתרתי את הכפתורים לבשתי את המכנס, נעלתי את הנעליים ויצאתי לכיוון בית הכנסת , שריקות המטוסים לא הפסיקו לרגע זה היה קצת מוזר, אמנם אני רגיל כבר מגיל קטן לרעש המטוסים בגלל המרחק של העיר שלנו מהגבול אבל אף פעם לא שמעתי אותם בשבת וככה חזק. עלה בי קצת חשש שקורה משהו אבל שוב העלמתי עין.
התקדמתי לכיוון בית הכנסת בדרך הבחנתי בקבוצות של אנשים מתאספים ביחד ולא הבנתי מה קורה, נכנסתי לבית הכנסת בתקווה שאשכח מכל המחשבות האלו כשנכנסתי לרחבת בית הכנסת שמעתי אנשים מדברים על מטחי רקטות בדרום, שיערתי שזה הסיפור ונשמתי לרווחה, זו לא הפעם הראשונה שיש סבבים בדרום ידעתי שהצבא יגן עליהם בעזרת מערכות ההגנה שיש לנו ,התקדמתי לכיוון בית הכנסת פתחתי את הדלת וחשכו עיניי ,פי נפער לרווחה ולא הבנתי מה קורה, תהיתי לעצמי מה קרה שבית הכנסת התרוקן ככה, אתמול לא היה אפילו מקום לשבת , עכשיו יש עשרות מתפללים בודדים. נכנסתי והצטרפתי בחשש לתפילת השחרית, התחלנו תפילת העמידה והשקט שהיה היה מפחיד, זה לא היה שקט רגיל זה היה שקט מהול בפחד זה הורגש באוויר , הרגשתי שמשהו לא בסדר , החלטתי לצאת חזרה לרחבת בית הכנסת כדי לשאול מה קורה, פניתי לאחד האנשים שם ושאלתי בתמימות "למה בית הכנסת התרוקן ככה, מה קרה?" הוא ענה לי " לא שמעת?! חדרו 40 מחבלים מרצועת עזה על טנדרים לבנים, הם רוצחים אנשים בדרום". ראיתי בעיניים שלו שהוא לחוץ , בהחלטה מהירה הלכתי לכיוון הבית מפחד וחיוור נורא, הגברתי את קצב צעדיי עם כל שריקת המטוסים , הגעתי לכיוון הבניין שלי ולפתע ראיתי את השכן הדתי שלי יוצא מהבניין במדי הפארמדיק שלו, הגברתי את הצעדים שלי לכיוונו ובלחישה חרישית שאלתי "מה קורה?" הוא תפס אותי בזרועות טלטל אותי בחוזקה ואמר לי "חדרו מאות מחבלים מרצועת עזה. הם טובחים בכולם ומשתלטים על יישובים, יש מטחי טילים בכל הארץ זה עומד גם להיות פה מחיזבאללה, יש מלחמה, תיקח את המשפחה ותברח!" הוא הפציר בי , הרגשתי את הקרקע נשמטת מתחת לרגליי, אחוז אימה רצתי לכיוון ביתי משווע לאוויר, פתחתי את דלת הבית שלי נפלתי על הרצפה וצעקתי בגמגום לאימי בעודי מנסה להשיג אוויר א..א..אמא , י..י..ש מלחמה!
היא הסתכלה עליי המומה ממה שקורה, היא שאלה אותי "למה שתהיה מלחמה?" הסתכלתי עליה כאילו הייתי אחוז דיבוק, החזקתי את גרוני וניסיתי לנשום.
"הכול בסדר, תנשום" היא הפצירה בי , הרגשתי את הבחילה מטפסת במעלה גרוני ורצתי לשירותים ,הקאתי את תכולת קיבתי החוצה אימי רצה אחריי לשירותים, ליטפה את גבי ואמרה שהכול בסדר באי הבנה מה קורה, זה לא עזר. צעקתי "אמא אין לי אוויר, אני עומד למות", היא הסתכלה עליי במבט חד בעיניים וצעקה "הכול בסדר, אין כלום תנשום הכול בסדר". היא נשמעה כאילו היא מנסה לשכנע גם את עצמה.
התנשפתי בכבדות הרגשתי את קצות האצבעות שלי מעקצצות, הכתה בי סחרחורת ותחושת צמרמורת בכל הגוף והתחננתי שזה יפסק, שוב תחושת הבחילה הכתה בי, הפנתי את ראשי לכיוון השירותים והקאתי שוב, משווע לאוויר צעקתי לאימי "בא לי למות מה קורה לי ", היא צעקה עליי, "תנשום! הכול בסדר, מה קורה לך? אתה חייב להירגע, אתה תלחיץ את אחיך הקטן הוא יקום, תירגע". זה לא עזר לרגע , אני בעצמי לא ידעתי מה קורה לי הרגשתי שמקציבים לי זמן וזה רק הגביר את תחושת החרדה, תפסתי את בטני בחוזקה והקאתי שוב רק שהפעם כבר לא היה מה להקיא, הקאתי חומצות קיבה והרגשתי את התחושה הצורבת בגרון, ניסיתי להילחם במה שקורה לי, התחננתי לאלוקים שזה יפסק הרגשתי את הבטן שלי מתכווצת, עדיין משווע לאוויר. אימי בינתיים פתחה חדשות כדי לראות מה קורה, בפחד אינסופי נשכבתי על הרצפה בתנוחת עובר, עצמתי את עיניי ולחשתי לעצמי שהכול בסדר למרות ששום דבר לא היה בסדר, לא הצלחתי להירגע ועדיין נשמתי בכבדות, הרצתי לעצמי את התסריטים הכי גרועים בראש, דמיינתי איך מחבלים פורצים לביתי מכים אותנו וטובחים בי ובמשפחתי בצורה אכזרית, עוד פעם הכתה בי בחילה והטחתי את ראשי ברצפה בחוזקה , קמתי לכיוון השירותים והשתעלתי בניסיון להקיא אך ללא הצלחה, התיישבתי בצמוד לקיר והטחתי את ראשי בקיר בחוזקה בתקווה שזה חלום ומהכאב אני אתעורר, זה לא היה חלום.. הבנתי שאין לי יותר מה לעשות, הלכתי לכיוון אימי וראיתי אותה דבוקה לטלפון עם מבט אחוז אימה, הבנתי שזה יותר גדול ממה שחשבתי רק על ידי המבט בפניה, היא שמה לב שאני מסתכל ואמרה "הכול טוב, לא קרה כלום צה"ל משתלט עליהם" היא אמרה את זה והרגשתי שהיא מנסה לשכנע את שנינו שוב פעם, חוסר הידיעה הזה מה קורה באמת הרג אותי, הלכתי לכיוון חדרי נואש לדעת מה קורה, נשכבתי במיטה וניסיתי לשכוח מכל המחשבות, הזכרתי לעצמי שוב ושוב שיש לנו צבא חזק והכול בסדר, נרדמתי בתהיות ובחששות על מה שקורה, קמתי לאחר כמה שעות רעב ותשוש, ראיתי את אבי על מדי הצבא הירוקים כצבע הזית, אימי התקדמה לעברי ואמרה בחיוך קטן "רואה? הצבא השתלט על הכול, הם מגייסים למילואים אנשים שיעזרו להם, הכול חזר לקדמותו , הכול נגמר" .
במבט חושש הסתכלתי אליה וידעתי בליבי שכלום לא נגמר ועוד לא התחלנו אפילו, ידעתי , ששום דבר לא יחזור לקדמותו.
