השורה הראשונה / איתן רפד

הַיִּי, אַתֶּם הַמֻּמְחִים לְסִפְרוּת , אֻמָּנוּת וְעוֹד כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁלּוֹמְדִים בַּכִּתָּה

בּוֹאוּ נְדַבֵּר עַל כְּתִיבָה

בְּכָל זֹאת, שִׁרְיַנְתִּי לָכֶם אֶת הַשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה

כְּתִיבָה בְּעֵינַי הִיא עֵרֶךְ שֶׁבִּיסוֹדוֹ הַנְגָשָׂהּ וְאֶסְתֵּטִיקַת הַגָּשָׁה.

אִם יֵשׁ בְּךָ רַעְיוֹן אוֹ תְּחוּשָׁה,

הַמְּשִׂימָה הִיא לְפַשֵּׁט אֶת זֶה לְטֵקְסְט בַּר הֲבָנָה.

וְלָכֵן, לְדַעְתִּי, לִכְתֹּב גְּבֹהָה גְּבֹהָה עַל אַהֲבָה אוֹ תְּהוֹם הָאַכְזָבָה

כְּשֶׁאַף אֶחָד מֵהַקּוֹרְאִים לֹא מַרְאֵה סַמְמָן הֲבָנָה, מַשְׁמַע מִלַּת הִזְדַּהוּת אוֹ דִּמְעָה,

אֲזַי הַמֶּלֶל לֹא מְשַׁקֵּף שׁוּם דָּבָר מִלְּבַד

פְּרִיקָה.

שׁוּרוֹת אֵלוֹ הֵם נַחֲלַת הַמְנַסִּים, וְהַבָּאוֹת מֻקְדָּשׁוֹת לְאֵלוֹ שֶׁבַּכְּתִיבָה חוֹטְאִים –

אָנוּ, אַנְשֵׁי הַמּוֹדָעוֹת, נוֹעַדְנוּ לְהָזִיז דְּבָרִים, לִרְקֹד עַל הָאָפֹר וְלַחֲלֹם עַל עוֹד גְּוָנִים.

לְהַשְׁאִיר חוֹתָם בְּעוֹלַם שֶׁל עֹדֶף מִילִים,

לָדַעַת לְהַצְלִיחַ , לְהִסְתַּנְוֵר וְלַחֲזֹר לְהִסְתַּכֵּל עַל הַדְּבָרִים הַנְּכוֹנִים,

וְאִם עַד כָּאן מָה שֶׁסָּפׇגְתֶּם מִמִּלּוֹתַי הוּא בְּעִקָּר הִתְנַשְּׂאוּת וְגַאֲוָה מִבֵּית הַיּוֹצֵר

סִימָן שֶׁאַתֶּם בְּמָקוֹם טוֹב, מַצְפּוּנְכֶם רָגִישׁ וְלִבְּכֶם הוּא מֵהַסּוּג שֶׁזּוֹכֵר

מָה שֶׁמַּזְכִּיר לִי שֶׁלֹּא מְשַׁנֶּה כַּמָּה שׁוּרוֹת יִרְאוּ אוֹר, וְאַף אִם דְּמָעוֹת יִפֹּלוּ עַל פתקיי,

נוֹתֶרֶת השְׁאֵלָה:

אֵיךְ לְפַעֲנֵחַ אֶת נֻסְחַת הָרֶגֶשׁ בִּכְתִיבָה מִבְּלִי לִפֹּל לְפּוֹפֹּלִיזֵם אוֹ לְבִקֹּרֶת עַצְמִית מְרֻבָּה,

וְיֵדַע זֹאת כֹּל הַפּוֹסֵעַ בְּנַפְתּוּלֵי לִבּוֹ תּוֹךְ פִּלּוּל לִמְצִיאַת מָזוֹר בְּמִלִּים,

שֶׁיּוֹם יָבוֹא וְהֵם יְרַפְּאוּ לְבָבוֹת אֲחֵרִים .