השיחה האחרונה מאריאל.
השיחה האחרונה מאריאל הייתה שמחה.
השיחה האחרונה מאריאל הייתה ארוכה.
בשיחה האחרונה בנינו ביחד אני ואריאל חיים מאושרים.
בנינו בית בעצמנו וחדרים,הבטחנו שיהיה חדר לילדים.
בשיחה האחרונה חייכתי אליו כאילו הוא רואה והוא פשוט הקדים צעד ואמר "אני מחייך עכשיו את יודעת?"
בשיחה האחרונה הוא הבטיח שיחזור אליי ויחבק אותי חזק.
בשיחה האחרונה הוא תיאר לי את הבסיס הצבאי מילה במילה.כי אני ביקשתי, רציתי לדעת בדיוק איפה הוא נמצא.
השיחה האחרונה לוותה בגעגוע.אליו,אלינו,אל הרגעים שלנו יחד.
השיחה האחרונה נותקה.אריאלי אמר שהוא אוהב אותי ושקוראים לו.
וככה,בבת אחת, איבדתי אריאלי אחד.איבדתי את אריאלי שלי.
שבועיים אחר כך כבר ידעתי.ידעתי את מה שהזמן לא הסכים לגלות.
מילה אחת שאומרת המון.
הלוואי שאריאלי היה כאן.הייתי מספרת לו,והוא היה מחייך אליי וקופץ עד הגג משמחה.
לא עד השמיים,לשם הוא קפץ ולא חזר חזרה.
במקום לאריאלי סיפרתי לעצמי,שאני הולכת להיות אמא,שיהיה תינוק לאריאלי שלי.
סיפרתי לעצמי שכשהוא יגדל יהיה לנו בית משלנו ונקדיש חדר רק לו.
סיפרתי לו שאבא גאה בו.
