השמלה הקרועה / נעה ארפי

אצלנו במשפחה לכל אחד יש תחביב. ואני, אם תשאלו, אוהבת מאוד לצייר. אמא קוראת לי: דנה בואי רגע, ואני מתקשה לעזוב את פינת הציור שלי. לאחרונה, אמי תפרה שמלה לבנה לכלה ולא סתם שמלה, שמלה מיוחדת שמלה עם בד מיוחד שהכלה הביאה לאמי כדי לתפור לה משהו מיוחד. ואני עומדת, מסתכלת ומתפעלת מהכישרון. הלכתי לבית הספר והמורה אמרה שיש שיחה של המנהלת באולם. כולם שמחו והלכו לאולם. כשהגענו לאולם המנהלת פתחה ואמרה שיש תחרות ציור, שבה צריך להכין את היצירות הכי יפות. יש שלשה זוכים, המקום השלישי זוכה בשתי הפסקות, המקום השני זוכה בשיעור חופשי, והמקום הראשון זוכה ביום כיף, טיול שווה לירושלים על חשבון הלימודים. כל הבנות התלהבו, ברגע שחזרנו הביתה כל אחת התחילה להכין יצירה. גם אני חשבתי על רעיון, וחשבתי שאולי אצייר מלאכים לבנים בשמים הרי אני אוהבת לצייר. אז לקחתי מכחול וגואש לבן וכחול והתחלתי לצייר, ציירתי שמים ודברים נפלאים, אבל הרגשתי שמשהו חסר. הסתכלתי על שמלת הכלה שאמי תפרה ואמרתי, יאוו זה יכול להיות להיות מושלם בשביל מלאכים בשמים, אבל רגע אסור לי לגזור את השמלה אמא תכעס, אבל  אני חייבת, כי אם לא יש לי פחות סיכוי לזכות בתחרות. הרי אני רוצה מקום ראשון! חשבתי מה לעשות, אבל פשוט לא יכולתי לעמוד בזה, אז עשיתי את הטעות של החיים שלי. פתחתי את הניילון של השמלה, גזרתי ממנה חלק והחזרתי לניילון. סיימתי את היצירה, היא יצאה ממש יפה. והנה בא יום התחרות, נפגשנו באולם כל בית הספר והמנהלת הכריזה מי הזוכים, כולם עמדו בקוצר רוח והמנהלת התחילה במקום שלישי זוכה חנה, חנה היא ילדה בכיתה ח'2 והיא זכתה בשתי  הפסקות. ובמקום השני תהילה, תהילה היא ילדה בכיתה י'2 והיא זכתה בשיעור חופשי. ובמקום הראשון כולן מרותקות ווו… דנה! מז'4 אני, אני זכיתי במקום הראשון, התלהבתי ממש ואמרו לי שמחר אני אצא לטיול בירושלים. חזרתי הביתה ואמא שאלה "מה קרה לשמלה?" לא עניתי היא שאלה עוד פעם "מה קרה לשמלה?" ואז אני בגמגום גגגזרתי אותתה ואז היא אמרה "את יודעת איזה בושות עשית לי" ואמרתי אמא לא התכוונתי. והיא נזפה בי מה זה "לא התכוונתי", אני באתי לכלה, הבאתי לה את השמלה והיא אמרה לי מה זה השמלה הזאת קרועה?. אני אמרתי לה מה פתאום, לקחתי את השמלה וראיתי את הקרע, אמרתי לה סליחה אני אפצה אותך והיא אמרה שהיא אפשר להשיג את הבד הזה משום מקום, ואז היא פשוט הלכה. הייתי ממש עצובה לשמוע ככה את אמא ועדין ניסיתי עוד פעם, אבל באמת לא התכוונתי. והיא אמרה דנה אני עבדתי על השמלה הזאת בעמל רב, מלא זמן התנצלתי אבל זה לא עזר. הלכתי לחדר וחשבתי, זה לא יפה שבגללי אמא לא הביאה לכלה את השמלה, לא מגיע לי מקום ראשון, אני אומרת למורה שאני לא הולכת לטיול, כי לא מגיע לי ואני צריכה ללמוד לקח. למחרת הלכתי למורה ואמרתי לה שלא מגיע לי ללכת לטיול, כי אני לא התנהגתי יפה, וגזרתי את השמלה של אמא שלי בשביל היצירה, ולכן לא מגיע לי לצאת לטיול. המורה ליטפה את ראשי ואמרה, זה באמת לא יפה מה שעשית לאמך, ואני חושבת שאת צריכה לביא לה משהו על זה שהרסת לה את השמלה. עניתי לה נכון, אבל מה אביא לה, הרי אני לא יכולה להביא לה שמלה חדשה, כי זה בד מיוחד וגם הכלה הרי כבר קנתה שמלה אחרת. והמורה אמרה נכון אבל תביאי לה משהו על זה שהרסת לה את השמלה. בדרך הביתה חשבתי מה להביא לאמא, ואז עלה לי רעיון. החלטתי שאקנה לה צמיד יפה מהכסף שלי. הבנתי שמגיע לה את זה הכי בעלם. אז הלכתי לחנות ואמרתי למוכרת שאני צריכה את הצמיד הכי יפה. המוכרת הביאה לי צמיד יפה מאוד עם חרוזים כחולים וזהובים, שאלתי אותה כמה זה עולה והיא אמרה לי 150 ש"ח, הבאתי ל את הכסף והלכתי לבית כשהגעתי הביתה הלכתי לאמא והבאתי לה את הצמיד. היא מאוד שמחה, והיא אמרה שלא הייתי צריכה, אבל הרגשתי אשמה והבאתי לה בכל זאת. ועכשיו חשבתי שהכל נגמר, אבל טעיתי. למחרת כשחזרתי מהלימודים אמי אמרה שהמשטרה התקשרה אליה ואמרה שהגישו עליה תביעה. לא הבנתי על מה היא מדברת ופתאום הבנתי שזה כנראה קשור לשמלה. אז כן, מסתבר שהכלה שאמי הייתה אמורה להביא לה את השמלה תבעה את אמי על כך שהבד שהביאה לה יקר והיא רוצה סכום גדול של כסף. פתאום הבנתי כמה סיבכתי את אמי, לא חשבתי שבגלל שאני אגזור חלק קטן מהשמלה זה יגיע לתביעה במשטרה. למחרת כשהגעתי לבית הספר לא סיפרתי זאת לאף אחד חוץ מחברתי הטובה נבדה. כן, שם קצת מוזר, אבל אף אחד לא קורה לה נבדה כולם קוראים לה נבי. היא ממש חברותית מצחיקה וחמודה אני מספרת לה הכול. וכך גם את זה באתי לספר לה אבל ראיתי שפניה עצובות, שאלתי אותה נבי מה קרה? והיא אמרה דנה יש משהו שלא סיפרתי לך. שאלתי אותה מה נבי מה קרה? והיא אמרה דודתי שחר המקסימה, מתחתנת בעוד יומיים, אז שאלתי, נו… מה עצוב כאן? זהו, שהשבוע היא קבלה את השמלה מהתופרת, והיא מגלה שהשמלה גזורה ושחר הביאה לה בד יקר מאוד ששמרה מאז שהייתה קטנה. המשיכה ואמרה, אוף דנה אם זה היה אמא שלך, היא בחיים לא הייתה מפשלת ככה. הסתכלתי על נבי ורעדתי לא ידעתי מה להגיד לה, אז החלטתי של אספר. בסוף היום נבי חזרה הביתה ואמרה לאמה,  אוףף איזה באסה על השמלה איזה לא מקצועית מי שעשתה את זה. ואמא שלה מיד עצרה אותה ואמרה אל תדברי ככה על אמא של דנה. ונבי קפאה במקום מה קשורה אמא של דנה? אמא שלה אמרה מה את לא יודעת, דנה לא סיפרה לך? סיפרה לי מה, נבי לא הבינה. אמא שלה תפרה את השמלה ודנה גזרה מהשמלה. נבי הייתה בשוק היא רצה לחדר והתחילה לבכות. ואני בינתיים בבית חושבת עם אמא שלי איך נשלם את כל הכסף. למחרת כשחזרתי לבית הספר נבי שאלה אותי למה לא סיפרתי לה על השמלה. ואמרתי שבאתי לספר לה אבל ראיתי שהיא מאוד עצובה. זה לא עזר, היא פשוט התעלמה ממני במשך כל היום. כשחזרתי הביתה קרה משהו טוב! סוף סוף אח שלי אדם הגיע לביקור מהצבא. הכישרון של אדם זה שירה הוא שר ממש יפה ובצבא הוא עושה הופעות. למרות שהוא בקרבי. בקיצור שאלתי אותו מה אתה עושה פה והוא אמר שנתנו לו יום חופש לבדוק מה עם אמא שלו. שאלתי אותו אם שמע כבר את הסיפור, והוא אמר שאמא סיפרה לו והוא שאל אותי אם נבי עדיין מדברת איתי ואמרתי לו שהיא מתעלמת ממני ולא ברור מה יהיה. המשכנו לדבר מספר שעות ופתאום אח שלי אמר שהוא חייב לחזור כי יש מבצע מסוכן בבסיס וצריך אותו. נפרדנו לשלום והוא הלך. למחרת כשחזרתי הביתה מבית הספר אמי סיפרה לי שאדם נרצח כי מחבל ירה בו. הייתי כל כך עצובה התחיל לרדת לי דמעות רצתי לחדר והמשכתי לבכות. למחרת לא היה לי חשק ללמוד ולא היה לי למי לספר את הכל. כשחזרתי הביתה הבית היה ריק לא מצאתי את אמא, ואז ראיתי פתק על המקרר פתחתי והתחלתי לקראו.

לדנה היקרה!

נכון עוברים עליך ימים לא פשוטים. נבי לא מדברת אתך, אדם נרצח ואני לצערי הלכתי לעבוד בכלא עד שארוויח את כל הכסף שאני חייבת לשחר. מכרתי את הבית כדי שארוויח כמה שיותר. אז עוד מעט תבוא אליך אסנת עובדת סוציאלית שתחשוב אתך לאן תלכי עד שאחזור. כשדיברתי אתה בטלפון היא רצתה לשלוח אותך לפנימייה אבל אני רוצה שתרגישי שיש לך משפחה, לכן אני תמיד בעד שתלכי למשפחה מאמצת. אבל תעשי מה שאת חושבת שיהיה לך טוב. אבל הדבר הכי חשוב לי זה שתישארי בטוחה בעצמך ואל תתני לרגש לנצח אותך. סומכת עליך ואוהבת המון אמא.

ירדו לי כמה דמעות תוך כדי, הרגשתי שכל החיים שלי מתפרקים. אמא שלי בכלא, נבי לא חברה שלי, ואח שלי נרצח לא נישאר לי כלום. תוך כדי המחשבות שמעתי דפיקות בדלת. פתחתי וזו היתה אסנת. היא שאלה אותי, את בטח דנה, עניתי כן והתחלנו לדבר. היא שאלה אותי מלא שאלות אני רפרפתי ועניתי על חלקם. בסוף השיחה הגענו למסקנה שאני אעבור מאשדוד,  למשפחה מאמצת בחיפה, לא רציתי אבל לא היה לי כל כך ברירה. כשהגעתי למשפחה המאמצת החיים שלי פשוט השתנו. כשנכנסתי האמא רות הציגה את הילדים. היה להם 4 ילדים אחד גדול בן 20 איתמר, אחת בת 16 ליה אם תאום דניאל, ואחת בגילי בת 14 נועם היא הייתה ממש נחמדה אלי, אמא שלה רות הכירה להם אותי והם התנהגו אלי ממש יפה. נועם הלכה להראות לי את החדר שבוא אני והיא הולכות לישון והוא היה חדר יפה ומקסים, אבל עדין חשבתי איך לעזור לאמא. נעם סידרה את בגדי בארון התיישבה על המיטה ושאלה בעדינות איך הגעתי הנה. בהתחלה חשבתי בראש שלא כדאי לספר לה, אבל אז הבנתי שאין לי מה להפסיד ואולי היא תמצא לי פתרון איך לעזור לאמי. אז התחלתי לספר לה ובסוף שאלה אותי אם נבי עדין חברה שלי. עניתי שהיא לא כל כך מדברת איתי ואני לא יודעת, ואז היא אמרה תגידי אם את רוצה להרוויח כסף למה שלא תתחילי לצייר ציורים לאנשים, אני גם יכולה לעזור לך להתפרסם יש לי ערוץ יוטיוב עם 10,000 עוקבים, אני מעלה כל מיני ריקודים וכך אנשים צופים בי. אמרתי לה שאני צריכה לחשוב על זה, ואמא רות בדיוק קראה לנו לארוחת ערב, הלכנו ביחד ואכלנו, כשסיימנו לאכול עלינו למיטות ,היא נרדמה מהר אבל אני כל הלילה חשבתי על העצה שלה. למחרת הלכתי לבית ספר חדש בחיפה. כולם התנהגו אלי ממש נחמד, המורה הציגה אותי והרגשתי שאני בחיים אחרים. בסוף בית הספר הלכנו לבית ובדרך שאלה אותי נועם אם חשבתי על העצה, אמרתי לה שאני מסכימה לנסות. כשחזרנו הביתה התחלתי להראות לנועם את כל הציורים שלי, והיא אמרה לי שיש לי כישרון ענק. הכנו סרטון שבוא רואים את כל הציורים והמצאנו מחירים. העלנו ליוטיוב ואף אחד לא פנה אלינו. למחרת בבית הספר כולם אמרו לי שאני מציירת ממש יפה. אחרי הלימודים הלכתי לבקר את אמא לקחתי מונית ונסעתי. ברגע שהגעתי למשטרת אשדוד אמרתי שאני רוצה לדבר עם אמא שלי והם אמרו שעוד חצי שעה היא תתפנה, ישבתי שם חצי שעה וחכיתי. כעבור חצי שעה הפנו אותי לחדר שבו אמא שלי הייתה, היא הייתה נראית ממש עייפה שאלתי אות איך היא והיא אמרה שכבר עוד כמה ימים משחררים אותה ואיך אני במשפחה המאמצת. סיפרתי לה כמה כיף לי ביחד עם נועם ושפתחנו ביחד מכירת ציורים כדי להרוויח קצת כסף. וכולם נחמדים אלי גם בבית הספר וגם במשפחה, ואמרתי לה שאני רוצה להישאר קרובה לנועם. כעבור כמה ימים אמי השתחררה מבית הכלא ושילמה את כל הכסף לשחר. נישאר קצת כסף ואמי קנתה קרוואן קטן ליד הבית של נועם, והייתי שכנה שלה. למחרת התקשרו אל נועם ואמרו שרוצים להזמין מאתנו ציור התרגשנו ממש, סיפרתי לאמי והיא הייתה ממש גאה בי, הרגשתי כאילו מחזירים לי את החיים. ומאז מלא אנשים קנו. כעבור כמה שבועות היה לנו מספיק כסף לדירה וקנינו דירה, בית ליד נועם. ופתאום ביום אחד כשחזרתי מבית הספר נבי התקשרה אלי. עניתי נבי פתחה בהתנצלות ושאלה מה איתי. סיפרתי לה על אמא שלי והמשפחה המאמצת ועל מכירת הציורים שלי ושל נועם, והיא שאלה אם היא יכולה לבוא לבקר אותי ואת נועם, לא ידעתי מה לענות לה אז אמרתי שאדבר עם נועם. הלכתי לנועם ונועם שמחה ממש ואמרה שהיא רוצה לפגוש את נבי. אמרתי לנבי, ולמחרת היא באה ואמרה שיש לי בית ממש יפה. נועם הכירה אותה והתחברה אליה ממש. נבי אמרה לי שהיא מצטערת לשמוע על אדם. אחרי שדיברנו הרבה ונהנינו הפכנו להיות שלישיה, למרות שנבי גרה באשדוד עדיין שמרנו על קשר. היינו עושות שיחות בטלפון ונהנות. יום אחד התקשר חבר של אדם לאמי והחליט שהוא רוצה להבהיר לילדים שיחות עליו, אמי לא הבינה מה הוא רוצה והוא אמר שהוא רוצה לארגן שיחות שמספרות כמה זה חשוב להקריב את החיים בשביל ישראל. אמי הייתה בעד והם התחילו בהכנות. הם הכינו שלטים הכינו מצגת והכל היה מוכן. חברו שרוליק התחיל להעביר הרצאות. כשחזרתי הביתה נבי אמרה שגם אצלם בבית הספר עשו שיחה והוא מדבר ממש יפה וכולם התרגשו. ואז חשבת למה שלא יבוא להרצות גם אצלנו בבית הספר בחיפה. התקשרתי אליו והוא היה עמוס. כל הזמן מבקשים ממנו הרצאות. אבל הוא מצא בשבילי יום פנוי, הוא הגיע וכלם ממש התרגשו ואני הרגשתי שקיבלתי את החיים מחדש במתנה.