השעון כבר מצלצל… / סלמלק מקונן

השעון כבר מצלצל,
כבר אז אני מתחילה להתעצל.
עוד רגע במיטה,
עוד רגע שאני אהיה מכוסה בשמיכה.
ומה זה משנה כבר אם אקום,
אם אבחר לשנות עכשיו מיקום?
ומה זה כבר משנה אם אבחר עכשיו לפקוח עיניים,
להעיף לעזעזל את כל חלומותיי המנחמים.
גם ככה העולם הרוס בחוץ,
רקוב, דרוס, עלוב, מחוץ.
עוד דקה שאשאר כאן במיטה,
עדיפה מן העולם היום שמאבד שליטה.
וכי יש שאומרים שהעולם עדיין בסדר,
אבל אולי זה רק בגלל שהם סתם עדר.
כי בתכלס אם נפקח ת’עיניים,
וננסה עוד קצת להסתכל,
נלמד שהעולם מאוד מתסכל.
רצח, אונס, יתומים,
עדיף כבר להיות על סמים.
להשתחרר מן המציאות הזו,
אופס, אולי זה היה אמור להישאר טאבו.
אבל עזבו את זה,
השעון שלי מצלצל בעיקשות פעם נוספת,
עוד מעט דופק לי גם סטירה מצלצלת.
אבל למי אכפת מי זה?
עוד רגע אחד במיטה,
עוד רגע שאני מכוסה בשמיכה…