השקדיות מאחרות לפרוח השנה
גם הן מרגישות שמשהו השתנה
זה מרגיש להן שגוי לקשט את היישוב
כשיש מי שלביתו לא ישוב
נדמה שליבן קפא בחורף
והשמש ממאנת לשוב לחמם להן את העורף
ענפיהן ישארו עירומים וחשופים
ופרחים יוותרו רק בגדר כיסופים
מרבדי הכלניות פורחים במועדם
צובעים באדום את הקרקע ספוגת הדם
כל כך הרבה ראו הגבעולים
אבין לליבם אם יסרבו להצמיח עלים
אך הם מתעקשים לחיות למרות העצב
ליפות את ההריסות מכוסות העשב
הו שקדיה, מי ייתן ותדמי לכלנית
מרימה את ראשה – חזקה, עקשנית
לקחת קצת זמן להירגע וזה בסדר
אך צריך להמשיך למרות השבר
ורק אם בפרחים תשובי להתעטר
בפירות עמלך תוכלי להתפאר
הו שקדיה, עלייך נפלו בסתיו
הבטיחי שקורבנם לא יהיה לשווא
הכלנית פרחה, עכשיו הגיע זמנך
אנא, חזרי לפרוח, שובי לחייך
8 Responses
אדיר! הכתיבה ממש טובה ויפה!
כל הכבוד!🤩
נהניתי מאוד לשמוע את היצירה שלך
עשה לי טוב על הנשמה
כאלה מילים יצירתיות,
את כשרונית והכתיבה שלך מראה על ידע רב.
כל הכבוד
לצערי גם הכלניות והרקפות התחרבש להם הטיימינג.
הטבע יודע שקרה משהו מטלטל.
ואת כותבת מדהים!
יערה מקסימה.
איזו כתיבה מרגשת!!!
כמה עומק.
את כישרונית בהחלט.
ואווווו
יערה איזו כתיבה מדהימה ומרגשת. גרמת לי לדמוע
מרגש. איזו מוכשרת את
יערה, כ"כ מקסים ומרגש
וואווווו איזה כתיבה! ממש כישרון!