דילוג לתוכן

התחרות/ שירה רדאעי

הוא הרגיש את מבטו החודר של אלפסטו בעודו מסתכל עליו כך מלמעלה בבוז.

ככה אתה נלחם? כבשתי את פני ברצפה ולא העזתי לדבר. ידעתי שאין טעם, שהמילים אשר יצאו מפי תהינה חסרות משמעות בעיני מורי, האיש שהלכתי בדרכו, האיש שלקח לי שניות ספורות כדיי לאכזב, האיש היחיד שהאמין בי.

אני מצטער, אמרתי וידעתי שזה לא מספיק. אני לא מספיק טוב לדבר כמו זה. אינני כמו הגיבורים האחרים, החזקים, הם אנשים כארז ואני מרגיש רק כעלה הנידף ברוח.

אני מצטער, חזרתי ואמרתי בעוד כל מילה גורמת לרעד בשפתיי. לא התכוונתי לבכות, לא התכוונתי להראות חולשה או ייאוש, אז קמתי. ידעתי שלא אצליח אך עשיתי זאת בכל מקרה, כי ידעתי שאני צריך לנסות. עדיף לנסות מלהישאר באפלה ולא לעשות כלום.

כיוונתי אליו את חרבי, אני רואה שאתה לא מתייאש הריאן נערי, משכתי באפי, אני לא מתכוון לאכזב אותך, אני הולך להילחם בתחרות הזאת מאסטר.

קרקוש המתכת נשמע מלחימתם לאחר כרגע נשמעה חבטה רמה. הפעם היא לא הייתה שלו.

הוא הושיט יד למורו.

לא התייאשת הריאן, אמר והעווה את פניו בשל הכאב. הוא העמיד את אלפסטו והוביל אותו למקום ישיבה נח. אני אלך להביא לך קצת מים מהבית. אני אחזור בעוד כמה דקות.

הוא יצא מהאולם הגדול בעודו מסיט את וילונות הקטיפה הזהובים אשר היו מעוטרים בסמלי לוחמים. היה לו חלום שיהיה לו סמל משלו, הוא ידע גם כיצד הוא יראה, זאב גדול. הוא המשיך להתהלך כששמע קול צעדים מאחוריו שלום הריאן.

ג'נט! מה את עושה כאן? היא לבשה שמלה פרחונית ורודה וסל מלא פרחים סגלגלים עיטר את זרועה השמאלית.

את לא אמורה להיות בארמון? אני בדרכי לשם עכשיו ענתה לו וחיוכה חימם את ליבו. שמעתי שהנך בדרך לקחת קצת מים מביתך הלא כך? הנהנתי במרץ אלך איתך עד שדרכינו יתפצלו.

הם החלו ללכת זה לצד זו. איך עבר עליך היום גבירתי?

עכשיו אתה קורא לי גבירתי הריאן? היית צריך לקרוא לי כך גם מקודם לא? פניי האדימו מבושה ויכולתי להרגיש את הקור תחת חולצתי הדקה.

קר לך? שאל אותה

לא כל כך ענתה, אך נראה שלך קר. היא חייכה והושיטה לו את צעיף הצמר. קח אותו…אני מאמינה שהוא יתן לך מזל.

את יודעת על התחרויות מחר? שאל אותה.

בהתחשב בעובדה שהפרס גדול, אז כולם יודעים. הם פנו כל אחד לדרכו והוא המשיך ללכת. אני צריך להביא למאסטר מים חשבתי, אך מוחי נעשה מעורפל מה קורה כאן?

האם מוחי מתעתע בי? הוא ראה את ג'נט רצה אליו, הוא ראה אותה מחייכת…

תעזרי לי מלמל בעודו מתנועע בצד הדרך. ואז ההבנה חלחלה למוחו.

את…היא התקרבה ולחשה באוזנו, אני יודעת שבגידה כזאת היא דבר קשה חבר אך…אני רוצה לזכות.

הוא נפל אל מלתעותיה הארורות של החשכה

הגם אתה ברוטוס?*

 

 

 

*מילותיו האחרונות של יוליוס קיסר, מילים אלה הפכו לביטוי פופולרי המשמש לרוב  את מי שחש נבגד על ידי אדם קרוב

 

עד כמה אהבת את היצירה?

35 Responses

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *