שמי יהודה ואני בן 24 נשואי לשרה, לפני שנתיים סיימתי צבא כששרתי בגולני.
בקרוב מאוד הולך להיות לנו ילד ראשון תכננו הכל, אך זה ישתנה.
בשמחת תורה התארחנו אצל חמותי חנה שגרה בבאר שבע. הלכנו לבית כנסת ,היו הקפות ,היה שמח. אך יום למחרת בבוקר שמענו אזעקה. בתחילה חשבתי שזה מתוך חלום לאחר חצי דקה הבנתי שזה אמיתי קמנו כולם בבהלה והלכנו לממד. "אבא מה קרה"? שאלה שרה בבהלה. אך אזעקה קטעה את דבריה. שמענו בום חזק עד כדי כך שהבית רעד. הלל בת החמש התחילה לבכות מרוב בהלה. ניסינו להרגיע אותה אך זה לא עבד. לאחר שתי דקות ראינו דרך החלון את השכן שלנו ניסים [הוא לא שומר שבת].
"ניסים אתה יודע מה קרה"? שאלה חנה גיסתי . "כן, פרצו מחבלים את הגדר וניכנסו לארץ הרגו וחטפו הרבה יהודים, אנשים מנסים לברוח ממסיבת נובה" ענה ניסים. ברגע ששעמנו את זה התחלנו להילחץ. "איפה צה"ל וכוחות הביטחון"? שאל יוסף, אביו של שרה. אני לא יודע ענה ניסים. ב12 בצהריים ישבנו לאכל סעודת שבת, ובאמצע הסעודה שמענו קול של טלפון. שרה הלכה לבדוק של מי הטלפון "יהודה, המפקד שלך מצה"ל מתקשר" עניתי "יהודה אתה מוקפץ יש לך שעתיים וחצי לבוא לכיוון בארי" וניתק. כששרה שמעה את זה היא הביאה לי בקבוק מים וקצת חטיפים. חיבקתי אותה, היא יצאה איתי החוצה ואמרה לי "תשמור על עצמך אני צריכה אותך בריא". "אל תדאגי אני אחזור ואת תלדי". התחלתי לנסוע לכיוון בארי כל הדרך אני שומע אזעקות ויריות ופשוט מנסה לברוח מזה, ככל שאני מתקרב לבארי, אני שומע יותר אזעקות ויריות.
לאחר שעתיים של נסיעה הגעתי כמעט עד בארי וראיתי את המפקד עם הפלוגה. חניתי ויצאתי מהאוטו. חיקינו עוד 10 דקות עד שכולם הגיעו, וכשכולם הגיעו המפקד אמר לנו: "יש לכם שתי דקות ללבוש את המדים ולשים את הנשק עליכם" כשסימנו להתלבש נכנסנו לבארי, ראינו בתים וכבישים הרוסים. לאחר שתי דקות נתקלנו במחבלם. הם התחילו לירות עלינו ואנחנו יורים עליהם. "חברה" צעק המפקד, "כמה שפחות לירות וכמה שיותר לחפש ניצולים ולהציל אותם" ניסיתי כמה שיותר לברוח אך בכל מקום יש מחבלים. ברקע שמעתי תינוק בוכה, ניסיתי כמה שיותר לברוח מהמחבלים ולהתקרב לתינוק. שמצאתי את הבית ראיתי תינוק קטן על עדן החלון וילדה מסתתרת מתחת לשמיכה, ניכנסתי לבית והרמתי את התינוקת, הבאתי לה מים ואוכל שהיה בבית. שמעתי את הילדה מתחילה לבכות מרוב פחד, "אני מצה"ל" אמרתי לילדה, אך לא הייתה תגובה. "שמע ישראל …."היא הרימה את השמיכה מעל ראשה, הרמתי אותן והבאתי אותן למפקד.
באותו הרגע שמעתי את עילאי צועק "ירו בי". רצתי אליו אך ברגע שהייתי לידו ירו בי ברגל, "איה איה ירו בי" צעקתי וחיקיתי שמישהו יבאו לחלץ אותי ואת עילאי, אך כולם לחמו ולא הצליחו לבוא אלינו. ניסיתי לזחול ולסחוב את עילאי כדי שלא ירו בנו עוד. במשך שעתיים הסתתרנו מאחורי שיח עד שבא מסוק לקחת אותנו לסורוקה. שהגענו עשו לנו בדיקות כדי לראות מה מצבנו, "מצבכם לא טוב כל כך" אמר הרופא והוסיף מחר ב 2:00 אתם תיכנסו לניתוח. חששנו מאוד אבל בשביל המדינה נסכן את חיינו. יום למחרת ב2:00 הכניסו אותי לניתוח וניתחו לי את הרגל, לאחר הניתוח אמרו לי ששברתי את הרגל ושבחודש הקרוב אצטרך להיות בבית חולים. בדיוק באותה השנייה שרה התקשרה אלי ואמרה לי בבהלה "איפה אתה איפה נפצעת? "אני בסורוקה, נפצעתי ברגל". "תרגיש טוב, אני גם בסורוקה במחלקת יולדות". אמרה שרה "טוב אני צריך לזוז." הרופא בא אלי ומרח לי משחה נגד כאבים.
בערב, "אישתך נכנסת כל רגע לחדר לידה" אמר הרופא בהתרגשות. שמו אותי על כיסא גלגלים ולקחו אותי לשרה. כשהגעתי חיבקתי אותה התרגשנו עד השמים. שלאחר חודש וחצי סוף סוף אנחנו נפגשים. לאחר 4 דקות הכניסו את שרה לחדר לידה. "היא ילדה בן" אמרה הרופאה. כולם היו נרגשים עד מאוד. ולאחר שמונה ימים הגיע הרגע שחיקינו לו עד מאוד ברית המילה. כולם נהנו היה שמח ושהגיע החלק לקרוא שם לילד: "ויקרא שמו בישראל בארי "
[ על שם הקיבוץ בארי שחווה אסון גדול במלחמה ולעיולי נשמת כל הנרצחים].
38 Responses
סיפור ממש יפה
איזה סיפור!
אני אישית ממש אהבתי אותו ישר כוח!
סיפור נדיררר
יישר כח גדולל
כל הכבוד😍
סיפור מקסים ..יישר כוח מוריה!
כתוב בצורה מעניינת ומעוררת סקרנות.
עלי והצליחי..
צופה לך עתיד טוב בעזרת ה'…
מוריה יקרה
יישר כח על כתיבה מרגשת.חווית ושיקפת לכלנו את התאריך שבת שמחת תורה בצורה טובה ומוצלחת ריגשת אותנו והעצמת את היום בסיפור עוצמתי.
עלי והצליחי!
יישר כח גדול
כתיבה מעולה עוצמתית !
אכן החוויה שעברת ועברנו כולנו ממחישה את גודל הכאב שמוריה הביאה לנו כילדה.
יש לך כישורי כתיבה מצויינת נכון לך עתיד להיות בעזרת השם סופרת.
עלי והצליחי!
סיפור יפה ומרגש . יישר כח
סיפור יפה מאוד . יישר כח גדול
מרגש
יישר כוח כתיבה מצוינת…
מהמם! כל הכבוד 🙂
מהמם! כל הכבוד 🙁
עם ישראל חי וקיים לעד. יישר כח גדול כל סיפור מחזק
סיפור טוב ומעניין
מרגש ביותר ,ישר כוח, חשים את האחדות בעם ישראל, הכותבת עתידה להיות סופרת.כתיבה קולחת ומענינת.
מהמם איזו כתיבה יפה
סיפור מהמם ומרגש מאוד.
כתבת אותו יפה ומפורט, ישר כח גדול.
וואו איזה סיפור מרגש ועוצמתי
אהבתי את התכנון של הסיפור
מחזיר אותי ליום שמחת תורה
כאילו הייתי שם
מזמור לתודה על כל הניסים
כתיבה של הסיפור בצורה מעניינת מסוגננת יפה כתיבה של סיפור שנראה אפילו שיכול להיות שהיה מציאותי ידעת לכתוב בצורה מסודרת של רצף האירועים יש פתיחה נאה גוף וסיום אופטימי ישר כוח .עלי והצלחי
סיפור מרגש ומחזק יישר כח
נהנתי לקרוא את הסיפור תודה על השיתוף
סיפור מרגש ומחזק יישר כח
מרגש!
כתיבה מהממת מרגשת וכך כל אמיתית בימים אלה
יישר כח
כתיבה יפה מותח ומרגש,
כל הכבוד
ספור מרגש כ"כ נוגע בלב של כולנו.
כתיבה שמכניסה אותנו לתוך נבכי המלחמה משל היינו שם והרגשנו כמוהם.
ב"ה הקב"ה מחולל ניסים ומשלם שכר בחיים חדשים שמצטרפים לעולם.
עם ישראל חי וקיים לנצח נצחים
והב"ה מצילנו מידם.
שנזכה לימים של שקט ..שנאמר דיי לצרותינו שנתחזק באמונה שלמה לבוראנו שאים עוד מלבדו והוא תמיד ישמור עלינו.ושלא נדע עוד מלחמה.
יישר כח לכותבים מספרי הסיפור.
שבת שלום לכולם🙏🇮🇱
סיפור מקסים וכואב על מה שהתרחש אצלנו בעם ישראל.
כתוב בצורה טובה ומעוררת סקרנות להמשיך לקרוא.
סיפור מרגש ביותר , ישר כח לכותבת , שהביאה סיפור אחד מני רבים על השבת של שמחת תורה.
מרגש!!
סיםור יפה ממש וכתוב ככ יפה
מרגש מאוד עצוב לקרוא את כל המלחמה הצודקת ופציעת הלוחמים ובעיקר הדאגה של המשפחות הנמצאות בעורף ודואגים ללוחמים.
והרגע המשמח ומרגש יותר זה הולדת התינוק תוך כדי פציעת האב .ושם התינוק מנציח את מקום הקיבוץ בארי.
מורי יקרה, כתבת כל כך יפה. רואים שחווית את החוויה של השבעה באוקטובר והחוויה השאירה רושם עמוק. הכתיבה יפה, זורמת ונוגעת ללב. לא יכול להיות סיום טוב יותר. עלי והצליחי,
מהמם מושלם♡
מהמםםם מוריה 🤗
כל הכבוד מוריה
ואוווו סיפור מושלםם
מושלםםםם סיפור עם מסר יפה
יישר כח