פרק 1:
אור לבן הציף את עיניה של *אמה. היא שפשפה את עיניה בכף ידה וניסתה להתרגל לאור החזק שהיה בחדר. לאחר שראייתה התבהרה, יכלה אמה לראות שהיא שוכבת במיטה בחדר לא מוכר. ליד מיטתה הייתה עוד מיטה ועליה ישבה נערה וקראה ספר. אמה ידעה שהיא אמורה להכיר את הנערה, אך לא עלה בשום דעתה מי זאת.
הנערה התיקה את מבטה מהספר ונח על אמה. פניה אורו בהקלה ומעט בלחץ. היא לא ידעה למה הנערה בלחץ אבל המחשבה התפוגגה שהיא דיברה, "התעוררת." הקול היה מוכר והעביר בה צמרמורת לא טובה, אבל היא הרחיקה את המחשבה מראשה. אני אפילו לא מכירה אותה, חשבה אמה, אני לא יכולה לשפוט אותה.
אמה מצמצה פעם אחת והסתכלה עליה.
הנערה ירדה במהירות מהמיטה ורצה מחוץ לחדר. עכשיו הייתה אמה יותר מבולבלת.
אמה החליטה שמשעמם לה במיטה, אז היא קמה. בדיוק כשרצתה לצאת מהחדר, הנערה חזרה עם שני מבוגרים. אמה פערה את עיניה בבהלה וזעקה קטנה יצאה מפיה. היא החלה לרדת במדרגות לכיוון דלת הכניסה במהירות ככל האפשר.
"אמה," הנערה צעקה.
אמה נעצרה במקומה, קפואה. עד אותו, רגע לא חשבה אמה שלא זכרה את שמה. למה היא לא זוכרת את שמה? היא הסתובבה לעברם ואף אחד מהם לא העז להתקרב אחד לשני.
"אמה, אני בל, אמא שלך," אמרה המבוגרת.
אמה צמצמה את עיניה והסתכלה עליה. אותו צבע שיער, אותו צבע עיניים אבל זה לא הרגיש נכון. היא לא הרגישה חיבור כלשהו של אם ובת כמו שאמורים להרגיש. אני פשוט חושבת יותר מדי, חשבה בניסיון להרגיע את עצמה. הם לא יפגעו בי אם היא אמרה שהיא אמא שלי, נכון?
"אלה ג'יימס, אביך וזאת אדל, אחותך הגדולה," אמרה אמא? בל? אני לא יודעת איך לקרוא לה כרגע.
היא פסעה צעד אחד לעברה ואמה התרחקה. "אמה, אני אמא שלך, אני לא אפגע בך."
היא רצתה להאמין לה, אבל משהו הפריע לה.
"בואי, שבי איתנו. אני רוצה להסביר לך מה קרה."
היא התנהגה אליה כל כך יפה ובעדינות. בל התקרבה אליה יותר ועכשיו היא לא התרחקה אחורה. היא הניחה את ידה על גבה של אמה והובילה אותה לישיבה על הספה בסלון.
מה שלא ידעה אמה, זה שמעכשיו, חייה השתנו. אולי לטובה, אולי לרעה. זה עוד לא ידוע.
