המתח היה ממש חזק. רק אז התחלתי להבין את גודל המשימה המוטל עלי. "אתה מוכן?" שאלה נועה. "אני מוכן" אמרתי.
תוך מספר דקות מפקד הנגמ"ש צעק: "יוצאים לדרך" ויצאנו אל המשימה .
כשהגענו לבית נועה ואני יצאנו מהנגמ"ש ורצנו אל ביתו של אדם. שומעים סבבנו את שריקות הכדורים ורעשי הקרבות.
מיד כשנכנסנו שמענו אישה צועקת מכאבים: "הצילו! תעזרו לי". רצנו והגענו לממ"ד. בחדר הממ"ד ראינו אישה כורעת ללדת על הריצפה ומתפתלת מכאבים.
"אל תדאגי אנו אנשי מד"א ובאנו לעזור לך ציפי " אמרה נועה.
"אני חושבת שאני עומדת ללדת!!!" צעקה ציפי.
נועה ואני התחלנו מיד להכין אותה ללדת חירום. הזרקתי לציפי משכך כאבים ונועה הכינה משטח סטרילי לידה. ציפי התחילה לצרוח: "הוא יוצא!! הוא יוצא!!!".נועה עזרה לילד את התינוק. התינוק בכה וזה היה הקול הכי טוב ששמעתי ביום המטורף הזה.
אחרי שהתינוק יצא ראיתי שהתינוק מאוד מאוד רזה.
שאלתי את ציפי: "באיזה חודש את?". ציפי ענתה לי: "חודש שמיני". אמרתי בבהילות לציפי: "התינוק צריך בדחיפות פנוי לבית חולים וכך גם את". לקחתי את מכשיר הקשר ואמרתי: "אני צריך מסוק לפינוי דחוף!!"מה המיקום שלכם?"שאלו אותי . "אני בישוב "כפר הבשור" עם יולדת בחודש שמיני שילדה בן. וצריך לפנות אותם לבית החולים!!!" עניתי לו.
"אני מצטער , אבל אין אפשרות להעלות מסוק ליישוב בשעות הקרובות" ענה.
ההייתי בהלם, לא ידעתי מה לעשות. הסתכלתי על התינוק ואימו , וצץ בראשי רעיון מטורף.
"האם יש אפשרות להנחית מסוק ליד היישוב?" שאלתי. "יש אפשרות להנחית מסוק בשדה החיטה ליד הישוב" ענו לי. בדקתי במפה והלכתי לציפי ואמרתי לה: "המצב של התינוק שלך מצב מסוכן מאוד ונשקפת לחייו .התינוק צריך להגיע לבית החולים דחוף! יש אפשרות להציל את חייו על ידי שאקח את התינוק אל מחוץ לישוב ושם חייו ינצלו". ציפי נבהלה ואמרה: "מאוד מסוכן בחוץ!!!".
"נכון, את צודקת אך התינוק בסכנת חיים גדולה ולכן לדעתי אין ברירה" אמרתי.
"אל תדאגי אני אשאר לטפל בך" אמרה נועה. ציפי חשבה קצת ואמרה "אוקיי אני מסכימה, רק שמור לי על הילד. שהקב"ה ישמור עליכם ויעזור לכם". לקחתי את מכשיר הקשר ואמרתי: "אני צריך בדחיפות מסוק פינוי בשדה החיטה ליד הישוב "כפר הבשור!!".
"חיובי, המסוק יגיע עוד שתי דקות" ענו. נועה ואני מיד לקחנו את התינוק ועטפנו אותו בהרבה שמיכות חמות שמצאנו. ציפי הביאה לי מכשיר קאטר כדי לחתוך את גדר הישוב. לקחתי את לחיקי את התינוק ויצאתי למשימה.
רצתי כמטורף, מסביבי מלא קרבות, שריקות הכדורים ורעשי הפצצות. מלבד רעשי הקרבות מסביבי הרגשתי את צל המוות בכל מקום .
הגעתי לגדר ושלפתי את הקאטר שהיה בכיסי והתחלתי לחתוך את הגדר.
בזמן שאני חתכתי את הגדר ראיתי שני מחבלים חמושים רצים לכיווני וצועקים "אללה אכבר". מהר מאוד סיימתי לחתוך את הגדר ותוך שניות אחדות עברתי דרך הפתח שעשיתי יחד עם התינוק שבחיקי. מהר מאוד קלטתי את מיקום המסוק ורצתי לכיוונו.
במקביל שמעתי את צרורות הכדורים שהמחבלים יורים לכיווני.
פתאום שמעתי פיצוץ עז מאחורי ועפתי באוויר לכיוון המסוק, בנס גדול נחתתי על שני רגלי והתינוק בידיי. החובשים שהיו במסוק ראו אותי ורצו אלינו.
אני והתינוק עלינו למסוק וכך חיי התינוק וגם חיי ניצלו.
סוף דבר…….
התינוק הגיע לבית החולים שם עבר מספר טיפולים רפואים שהצילו את חייו. זמן מה אחרי שהגענו התינוק התאחד עם אביו אדם, ומספר שעות לאחר מכאן חולצו על ידי סיירת מטכ"ל, נועה וציפי.
בבית החולים התאחדה ציפי עם תינוקה הקטן ובעלה אדם.
בבית החולים התקשרתי להורי וסיפרתי להם את אשר קרה, והורי שמאד דאגו לשלומי, היו גאים בי מאוד. נועה ואני נשארנו באזור הדרום עוד מספר ימים כדי לעזור לכוחות המקומיים לטפל בפצועים ,ואחרי זה חזרנו הביתה.
הסוף
