חרטה

וְכִנְשׂוּא עָווֹן הַחֵטְא עַל פָּנַיִךְ

וּכְהֵעָלוּתֵךְ עַל שְׂפָתַיִךְ

אֶת בְּדַלֵּי מִלּוֹת הַסְּלִיחָה

הַאִם לִבֵּךְ פָּעַם בִּכְאֵב

נִצְבַּט מִבּוּשָׁה?

כִּי פָּנַיִךְ מַסְבִּירוֹת אֵלַי סְלִיחָתֵךָ

וּפִיךָ הוֹמֶה בְּגַעֲגוּעַ וַחֲרָטָה

אַךְ עֵינַיִךְ

אֵינָן אוֹמְרוֹת לִי דָּבָר

נֶאֱטָמוֹת בִּקְרִירוּת,

חֲשׂוּכוֹת בְּאַהֲבָה

וּצְעָרֵךְ, וּכְאֵבֶךְ, מָה הֵם שָׁבִים

כְּשֶׁאַתְּ אֵינְךָ מֵישִׁירָה עִם עַצְמְךָ

כְּשֶׁאַתְּ מַמְשִׁיכָה לִצְעֹד בְּשָׁעֳלֵי הַצְּלָלִים