הוא דופק בדלת , מחכה לתשובה , לקול המפתח.
היא נפתחת . וקודם כל אתה מושא לדוגמא
כמה אתה רע .
כמה עשית , ולמה לא עשית .
דמעות . של אבן .
מסכה מברזל קר כקרח . אטומה לכל צליל , לכל יבבה .
ליבך בוכה , מתחנן בפניך לחזור .
אתה יודע שגם הלב שמולך צועק אותו הדבר
קורא , מתחנן מבקש .
ובכל זאת אטמת את הלב .
אתה שומע את המילים הקשות , שנוגעות גם נוגעות .
מחזיר בחזרה את הצער העמוק .
על עוד בן שאבד.
תפריט
