שלום קוראים לי עדן ואני בת 11 ואני מרגישה שעושים עלי חרם בכיתה ויום אחד הבנות מהכיתה שלי החליטו שהם מציקות לי. יום אחד חיכה לי פתק על השולחן פתחתי אותה וחשבתי שאני מדמיינת "בשעה שלוש תבואי לפארק הגדול!" בהתחלה חשבתי שזה לא שלי אבל למטה בצד היה כתוב לעדן. באותו יום חזרתי הביתה שמחה אמי שאלה אותי "למה את כ"כ שמחה?"
"כי הזמינו אותי ללכת לפארק עם חברות" עניתי
"ואת בטוחה שזה אמיתי?" שאלה אימי
"כן ברור תראי" הראתי לה את הפתק ובסוף היא אמרה לי שאני יכולה ללכת. הלכתי חיכיתי כמה דקות ואף אחד לא בא ואני חשבתי שהם לא שמות לב לשעה אבל אז הבנתי שהם סתם עבדו עלי ופשוט התחלתי לבכות.
יעל הילדה הכי שקטה בכיתה לא ידעה מכלום.
"למה את בוכה?" היא שאלה אותי
"מה את לא יודעת? כולם מציקות לי ו…" התחלתי לבכות
ויעל הרגיעה אותי ובקשה שאני אספר לה מה קרה
"היום קיבלתי פתק שהיה רשום בו 'בשעה שלוש תבואי לפארק הגדול!' ואמא שלי הזהירה אותי ואמרה לי שיכול להיות שהם סתם עובדות עלי ואני לא הקשבתי לה ועכשיו אני לבד" פרצתי בבכי שוב.
"את לא לבד אני איתך!" יעל אמרה לי
"אני רוצה לספר לך משהו פעם אני הייתי מגמגמת. כבר מהגן התחלתי להבין שמשהו לא בסדר אצלי ולא רק אני הבנתי את זה גם הבנות בגן הבינו את זה ובגלל זה אף אחת לא רצתה להיות חברה שלי ותמיד צחקו עלי ואני לא התייחסתי אבל היה לי קשה" אמרה
"וואו! איך הצלחת אני בחיים לא הייתי מצליחה להחזיק מעמד את יכולה ללמד אותי איך לשתוק?" אמרתי לה בהתלהבות וחשבתי שזה יהיה לי קל ממש אבל מהר מאוד גיליתי שזה ממש קשה. למשל מקרה שקרה לי אתמול ישבתי ליד השולחן וקראתי ספר והייתה קבוצה שהחליטה שהיא מציקה לי הם לקחו לי את הספר ואני רציתי לקום ולצעוק אבל אז ראיתי את יעל והיא אמרה לי בשקט לא לעשות כלום רק לבקש יפה את הספר אם הם לא מביאות לי את הספר אז אני פשוט יקום וילך לשחק בחוץ.
"אתם יכולות להביא לי את הספר בבקשה?" אמרתי ברוגע
"חח למה נראה לך שאנחנו נביא לך את הספר גם אנחנו רוצות לקרוא" הם אמרו בלעג
"טוב אתם יכולות לקרוא רק בסוף תחזירו לי אותו טוב? הוא פשוט לא שלי" אמרתי להם לאט ובשקט.
ואז הם ממש רתחו שזה לא מזיז לי ו"מלכה" של החבורה נתנה לי סתירה ואני עמדתי כמו בול עץ ולא עשיתי כלום ואז היא התחילה לדבר לא יפה.
"מה נראה לך יאפסית אפס מאופס…" אני שתקתי ולא אמרתי כלום ובדיוק המורה נכנסה ושמעה את מה שהיא אמרה וממש כעסה עליה ומאז כולם ידעו שחבל על כל הכוחות שלהם והם סתם מבזבזות אותם על כלום והיום כולם חברות שלי ואני לא שוכחת את העבר שלי כדי לספר אותו לאחרים ושהם ילמדו מה לעשות אם זה יקרה להם.
2 Responses
יעללל איזה סיפור יפההההה יאאא וואוו מושלםםם
וואו ממש אהבתי את הסיפור שלך ואפשר ללמוד ממך ומיעל כל כך הרבה!