דליה סגרה מאחוריה את הדלת והסתובבה אל אמה ויולט.
"אמא,"
אמרה כשהתחילה ללכת עם ויולט . "אבא אי פעם חשב להתגייס לצבא של עיר הבירה?"
היא הביטה בה "מאיפה זה בא?"
דליה צחקה "סתם שאלה שעלתה לי לראש."
היא חייכה "הוא חשב על זה לעיתים קרובות אם לומר את האמת, אבל הוא בסוף ויתר על זה."
"למה?"
ויולט הסתכלה על שמי הלילה "זה לא התאים לו. הוא לא רצה לעזוב אותי."
"מה איתי ועם פול?" שאלה בסרקסטיות.
"זה היה לפני שנולדתם. הוא עוד רצה להקים איתי משפחה. הוא אמר לי שהמחשבה על לראות אותי רק בחגים גרמה לו לחלחל." היא חייכה וסומק מהאוויר הקר פשט על לחייה.
"אם אני הייתי רוצה להצטרף לצבא מה היית אומרת לי?"
ויולט חשבה "הייתי אומרת לך 'לכי תעשי את מה שאת אוהבת ותראי להם מה זה.' " היא עשתה תנועת אגרוף מהירה לאוויר שגרמה לדליה לצחוק חזק יותר. "אבל את לא היית מנסה לעצור אותי?"
"זה הבחירה שלך לא?"
דליה הנהנה בהסכמה. הם הלכו בשתיקה לכמה דקות. "מה?" שאלה כשראתה את ויולט מחייכת.
"אני זוכרת שכששאלת את אבא למה השיער שלך שחור ושהעיניים שלך ירוקות כשלי ולאבא שלך יש שיער חום והוא היה אומר לך שזה גליץ' במערכת." אמרה בחיוך רחב "ואת לא ידעת מה זה אומר אז את פשוט עמדת שם עם פנים כועסות. זה היה מראה חמוד ביותר."
"כשאני חושבת על זה, אבא עובד בפינוי מפלצות ממערות שנמצאות בסביבה נכון? למה שהוא יפנה אותם
עם הם גם ככה מפלצות חלשות?"
"ראש העיר מתכנן להגדיל את העירייה ובשביל זה צריך לפנות יצורים חיים מהסביבה. זו הנקיטה הראשונה
שצריך לעשות."
"זה נשמע כמו תחליף לחייל בצבא בשבילו."
"משהו כזה, הוא אוהב לעזור, אז כל עוד בעבודה שלו יש משהו שקשור לעזרה הוא יקפוץ עליה."
כשעברו על כל הרחובות והגיעו לתחילת השוק ריח של מנגל שרר באוויר.
"משהו הבעיר מדורה?" שאלה דליה ורחרחה את האוויר.
"לא." ענתה ויולט קצרות "זה בא ממקום העבודה שלי." היא קלטה פתאום מה אמרה.
"והעובדות נמצאות שם." היא הסתובב אל דליה במהירות.
"חכי פה. אל תזוזי." היא הביאה לה את התיק שלה והתחילה לרוץ אל עבודתה.
"רגע, אמא!" היא הסתכלה עליה רצה אל הבניין הבוער מבלי להסתכל לאחור. היא הסתכלה סביבה בלי סבלנות. ואז הרגישה את האדרנלין מנצח והיא רצה גם היא לכיוון הבניין. היא ראתה אנשים עומדים סביבו אבל אף אחד לא חשב להיכנס ולעזור. "שילכו לעזאזל." קללה וזרקה את התיק של ויולט הצידה.
היא רצה לתוך הבניין העולה בלהבות והתחילה להסתכל מסביב בחיפושה.
"אמא!"
היא רצה במעלה המדרגות בזמן ששמעה קולות מהאנשים שעמדו במחוץ לבניין כשקלטו שהיא
נכנסה לבניין.
חתיכת עץ קרסה מהתקרה ואיימה ליפול על דליה אבל היא פספסה אותה בכמה סנטימטרים וניצוצות אש
ניתזו מחתיכת העץ כשנפגשה עם הרצפה. זה שרף את עורה בכמה מקומות אבל הכאב לא עניין אותה עכשיו. מה שעניין אותה היה למצוא את ויולט.
היא שמעה פתאום משהו גדול קורס למעלה וכמה צעקות. היא עלתה את המדרגות שלוש-שלוש עד שראתה כמה עובדות חולפות על פניה במהירות ויוצאות מהבניין הקורס לאט לאט, אבל אף אחת מהן הייתה ויולט.
היא ראתה שחצי מהתקרה קרסה על הרצפה מלאת הפחם אבל היה משהו שהפריד ביניהם.
"לא." היא אמרה בהיסח שדעת "לא, לא, לא, לא." היא רצה אל התקרה שקרסה וניסתה להרים אותה עם ידיה. רווח קטן נוצר והיא ראתה יד עם כוויות אדומות רפויה על הרצפה.
"אמא!"
היא צעקה את שמה שוב ושוב בניסיון להעיר אותה תוך כדי ניסיון להרים את התקרה.
זה היה רותח מחום והיא רצתה לעזוב את זה ולברוח מהמקום אבל היא הכריחה את עצמה להשאיר. היא ניסתה עוד כמה פעמים ובפעם הרביעית היא הרימה את הגג מעל ויולט השרויה והמלוכלכת בפחם על הרצפה. היא הרימה אותה וסחבה אותה על גבה כשהלכה במהירות אל המדרגות היא הבינה שהיא לא תוכל לעבור דרכם. המדרגות עלו בלהבות וחצי מהם קרסו על הרצפה. היא הביטה בחור הגדול שהתקרה השאירה. רגליה כבר רעדו והם כאבו ממשהו לא ידוע. בלית ברירה היא פתחה את הכנפיים שלה ויצאה בקושי מהתקרה וניסתה להתאזן ולהחזיק את ויולט באותו הזמן. היא ראתה את כל האנשים הנמצאים מסביב לבניין הבוער לאט לאט מסתכלים לעברה ומתחילים להצביע.
היא ניסתה לנחות על האדמה אבל יצא שהיא פשוט נפלה. היא הניחה את ויולט על בטנה בזמן שגבה היה מופנה לאדמה ואז ראשה פגע בכוח במדרכה הקשה ומשהו רטוב הרטיב את שיערה.
אמא
בסדר? היא ניסתה להרים את ראשה אליה אבל ראשה לא זז כרצונה. הוא נשאר במקום ושדה ראייתה התחיל להטשטש וכל האדרנלין נשטף ממנה, היא הספיקה לראות גבר שתופס בה עם ידיו הרחבות אבל אז ראשה התרוקן והכל החשיך.
