יֵשׁ / יהודית שפץ

לְזֶה יֵשׁ דּוֹד שֶׁנֶּהֱרַג
וְזֶה – אִתּוֹ בַּטַּנְק נָהַג
לוֹ יֵשׁ מִישֶׁהוּ, כְּמוֹ אָח, שֶׁגַּם הוּא נִרְצַח,
וְלִי יֵשׁ גַּם, אֶחָד קָרוֹב,
שֶׁבְּשִׂמְחַת תּוֹרָה הָלַךְ.
וּפִתְאוֹם בְּתוֹךְ "לִי יֵשׁ"
שׁוֹמְעִים קוֹל אֶחָד לוֹחֵשׁ,
אֵלֶּה שֶׁשִּׁכְּלוּ בֵּן בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה,
אוֹתָם שׁוֹמְעִים פִּתְאוֹם אוֹמְרִים
"וְלִי, לִי יֵשׁ אֱמוּנָה".