יום גשם חורפי אחד/ איתי טסלר

היה זה יום גשום וחורפי, בן אדם לא מזוהה לבוש חליפה שחורה נראה ממהר לסמטה חשוכה ונעלם באופק, הוא לא נרתע מהגשם ומאיץ את צעדיו, קשה לו, אך נחישותו לא נותנת לא לעצור . אחרי הליכה ארוכה הוא מגיע לצריף רעוע, מתפרק, ושבור, ושם מחכה לו איש בגלימה עם מסכה שמכסה את פניו ואומר: "היום זה יקרה, בעוד שעתיים, ואתה תהיה שם" האיש בחליפה מהנהן ויוצא בלי לומר מילה. כעבור שעה ו40 דקות האיש נראה בפסטיבל הגדול של העיר, לבוש בדיוק אותו דבר, אבל פתאום, אחרי שנים של רציחות בלי פחד, פתאום עולים בו חששות: "האם זה שווה את החיים?" "למה לי לא לעבוד כמו נורמאלי ולא לברוח כל יום מהמשטרה?" אך הוא, כמו מתוכנת מראש, ממשיך ללכת אל הדוכן הקטן בפינה ובלי ששם לב, באמצע הירייה, שוטרים רצים בכל עבר ואוזקים אותו. גיימס לא הצליח להרדם, כל אותם שנתיים בכלא הסיוט שבו הוא יורה, נתפס, ונלקח לכלא פגע בו כל לילה, היום זה יום שיחרורו, הוא אמור לשמוח אך הוא הרגיש ריקנות, "מה יש לי לעשות בעולם?" חשב, לחזור לפשוע אני לא יכול, זה כואב מידי ולעבוד אני לא יכול כי אין לי תארים, אך אז ברגע זה, כמו בסרט, עבר ברחוב בין אדם שעל ידו שלט: מחפש עובדים בסחר יהלומים. הוא עט על ההזדמנות וכמו שציפה, כעבור שנה אחת בלבד, כבר היה אבא לתינוק, נשוי, סוחר עשיר מאוד בעל חברה לסחר ביהלומים, והמיליונר הראשון מהכלא, בסוף, המאמץ השתלם,וכל חייו השתנו לטובה.