ציפור, יונה לבנה,
עפה לה בשמיים.
עוצרת לנוח, שותה לה קצת מים
חופשיה מדאגות ומטרדות היומיום
יונה לבנה – המסמלת שלום.
פוגשת ביון, משפחה הם הקימו
מגדלים אפרוחים, שמחה ואושר הביאו.
כך הציפור מזמרת בחלוני
ואני חושבת מה איתי? מי אני?
הלוואי והייתי כציפור חופשיה
אשר נוסקת אל השמיים בדומייה.
אינה חושבת על דבר זה ומה –
רק עפה לה בשקט,
היונה הלבנה.
וכך גם אני רציתי להיות.
אך חלפו השנים והשתנו הדעות
ועכשיו עולה בי מחשבה משונה
על חיים, ציפורים ויונה לבנה.
7 Responses
שיר התבגרות נוגע! איך הזמנים והחלומות משתנים… (הקבוע היחיד הוא השינוי….) איך השאלות שאנחנו שואלים את עצמנו מכוונות את דרכינו וכמה אמירה יש בהן בעצם… טוהר לבן מול המציאות שמורכבת משלל גוונים נוספים… שיר מקסים!
יפהפה. איך כבר יכולה לראות שהמחשבות והרצונות שהיו לא בהכרח הם מה שעכשיו
מדהיםם
וואו זה ממש מרגש את גם מתארת את עצמך וגם את היונה ותוך כדי את עושה סיפור מרגש נפלה מהמם ומלא יצירתיות ואהבה
♥️♥️♥️♥️
וואו. מרגש. מתאר באופן כל כך יפה את התפר של המודעות, איך תפיסות העולם של המבוגרים מתחילות לחלחל אל הילד שבתוכנו ואנחנו מתחילים להתנדנד בין ייאוש לתקווה, בין סבל לאהבה.
השיר מביעה עצב גדול כמו שיר שיונה בכלוב הייתה כותבת, אבל בעצם הכלוב שלה אינו נעול, ומה שריגש אותי וגרם לי לחייך זה שבסוף היא חוזרת לשאלה שבעזרתה תוכל לצאת ממנו מהכלוב.
נערה צעירה עם רגלים על הקרקע יודעת את אשר לפניה יודעת לצפות לרחוק וחיה את הרגע בעלת שפה עשירה ודימויים מהטבע
יופי של שיר. סמל השלום. שאיפה לחיים אחרים בזמן אחר של ילדה בגיל ההתבגרות! מופלא. כתוב זורם. מיוחד ומעניין!