אֲנִי יָלְדָה שֶׁל חוֹרֵף,
בְּיוֹם מְעֻנָּן מְחַכֶּה לְקֶרֶן שֶׁל אוֹר שֶׁתּוֹצִיא אֶת הַקֶּשֶׁת
וּבְיוֹם מוּאָר מְחַכָּה לִקְצַת חוֹשֵׂךְ, לִקְצָת שֶׁקֶט
אֲחֵרִים אוֹהֲבִים שֶׁעוֹטְפִים אוֹתָם בְּחֹם
שֶׁאֶפְשֹׁר לְהִתְעַצֵּל וְלַחְלֹם
אֲנִי יָלְדָה שֶׁל מְעַשִּׂים וְגַם שֶׁל חִשּׁוּב
לִפְעָמִים זוֹ אֲנִי, הַקֶּשֶׁת, שֶׁמֻּרְכֶּבֶת מֵאוֹתוֹ הַשִּׁלּוּב
זֶה לֹא מְשַׁנֶּה מָה כֻּלָּם אוֹמְרִים, וּבָזָה הִשְׁקַעְתִּי הֲמוֹן מַחְשָׁבָה
לִפְעָמִים לֹא רַק חֹם, אֶלָּא גַּם הַקֹּר בָּא מִתּוֹךְ אַהֲבָה
