יָרֵחַ זֵהֶה/ תהילה זאבי
אוֹתוֹ יָרֵחַ שֶׁרָאָה אוֹתִי בּוֹכָה
אוֹתוֹ יָרֵחַ,
הוּא יִרְאֶה אוֹתִי שְׂמֵחָה
כְּמוֹ סוּפָה
שֶׁל אוֹשֵׁר
לִפְעָמִים הַיָּרֵחַ עָגוֹל
כְּמוֹ גַּלְגַּל הַחַיִּים הוּא יָכוֹל
לְהִשְׁתַּנּוֹת
וְאוּלַי גַּם לִבְכּוֹת
אִתִּי
לְפָחוֹת הוּא תָּמִיד לְיָדִי
אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַיָּרֵחַ
גַּם כְּשֶׁלִּפְעָמִים צוֹרֵחַ
תִּחְיִי
תִּתְקַדְּמִי
תִּשְׁכְּחִי
כִּשְׁלוֹנוֹת
תִּזְכְּרִי הַצְּלָחוֹת
אוֹתוֹ יָרֵחַ שֶׁרָאָה אוֹתִי בּוֹכָה
אוֹתוֹ יָרֵחַ הוּא יִרְאֶה אוֹתִי שְׂמֵחָה
הַלְוַאי
רַק מָתַי?