יש בתוכי אוקיינוס.
ממבט מלמעלה
הוא שקט, לא מזיק.
יש בי אוקיינוס.
מקרוב רואים
שהוא מלא בסערות, מערבולות.
אני על קו החוף,
נשלטת על ידי הגאות והשפל.
לפעמים כלום
לפעמים הכל,
אבל,
לא עוברת את הגבול.
שורדת.
בינתיים
אני מפחדת
פחד מוות
להיסחף לתוכו
להילחם בלי סיכוי,
לטבוע.
כל מה שאני רוצה זה בסך הכל את היבשה
היציבה,
עוד לא הצלחתי להגיע אליה.
מפחיד אותי שאולי בכלל הדרך ליבשה היא דרך האוקיינוס,
להיסחף
לטבוע
לשקוע
להבין שיש סיכוי.
להילחם,
יבשה.
תגובה אחת
ואו אביטלי איזה כתיבה נדירה!
שנכנסת אל הלב
מדהים!