זה מדהים איך יום אחד יכול לשנות הכל,
איך היום כל כך שונה מאתמול,
ומחר משניהם יהיה גם הוא שונה,
איך העולם כך בשניה משתנה?
זה לא "פשוט קרה", אני יודעת,
בלעדיכם כנראה הייתי משתגעת.
הגעתם בדיוק בזמן, בשפל הכי גדול,
עזרתם בלי אפילו לשאול.
ה"את בסדר" לא נגמר בסימן שאלה,
זה נגמר בנקודה, בסימן קריאה –
"את בסדר. את בסדר!
את לא צריכה להסתתר או לברוח,
מותר לך להגיד שנגמר לך הכוח.
זה בסדר, מותר לך להרגיש לבד,
וכשתצטרכי אנחנו נהיה שם לתת לך יד.
וגם אם לא נהיה שם, את חייבת לזכור –
זו רק תקופה קשה, וגם זה יעבור."
את כל זה אמרתם, בטח לא שמתם לב,
אבל לי זה נכנס עמוק ללב.
באופן שאני לא יודעת להסביר אתם שיניתם לי את נקודת המבט,
שיניתם אותי, את הכל, בשניה אחת.
ועל זה אני לכם מודה
– שלא לומר אסירת תודה –
על זה שנתתם לי יום מושלם אחרי שבוע נורא,
על זה שהייתם האור בקצה המנהרה,
ורק המחשבה עליכם מחזיקה אותי באור
ולא נותנת לי לשקוע שוב לעומק השחור.
אתם כנראה לא מודעים לזה,
אבל נתתם לי מתנה ענקית –
בזכותם את הקולות בראש אני מצליחה להשקיט.
אז תודה על שאת הכל שיניתם ביום אחד,
ותודה שהראיתם לי שאני לא לבד,
תדעו שאני מודה על כל רגע איתכם,
ויכולה רק לאחל לכולם שימצאו חברים כמותכם,
ולסיכום, אך ממש לא לפרידה,
אבקש – שוב – להגיד לכם
תודה.
תגובה אחת
זה ממש יפה! את כותבת מדהים