אני ניסיתי באמת שניסיתי…
הוא נהרג , בעזה, לבד, כשהגן על החיילים שלו, הוא מפקד, היה מפקד…
סבתא שלי אמרה לי נו תתפללי עליו את נערה, אישה. הכוח של התפילה הוא כוח עצום, והיא הצביעה על אחים שלי הקטנים שחושבים שהם מתפללים, אבל בכלל קוראים עיתון של הבית חולים.
היא אמרה לי תנסי, אני מאמינה בך !!! סבתא שלי לעומתנו מאוד קרובה לה'…
אני באמת ניסיתי אבל בחיים שלי לא התפללתי , מה זה בכלל מנחה וערבית , זה היה זר לי , עד שאחי נהרג, ומאז פשוט התקרבתי אליו, לבורא עולם.
אתם יודעים?
בבית ספר שלי אחד המורים אמר לנו: "כשאדם קרוב לה' הוא הכי קרוב לה' ", לא הבנתי מה זה אומר.
אחרי שבוע מאז שהמורה אמר לנו את זה , צלצול של טלפון, אמא שלי ענתה, ואז שקט . רצתי לסלון כמו שלא רצתי בחיים שלי , ולפי המבט שלה, כבר הבנתי, אבל אתם יודעים מה? הייתי בטוחה שזהו, זה נגמר, הוא נהרג, והמשפט הראשון שיצא לי זה למה ה' למה ??
השתתקתי לרגע כי בחיים שלי, לא הייתי מחוברת לה' , גם לא רציתי להיות, מלא חוקים, איסורים, סתם בלאגן.
אמא שלי קראה לכולנו ואמרה : " לבית חולים עכשיו, הוא בסכנת חיים", תוך שתי שניות יצאנו מהבית, לעבר אחי. הגענו, המשפחה מחכה, סבתא בוכה, הדוד שלנו מחבק, סבא מחזק, ורופא אחד, שאני לא אשכח בחיים . אותו ואת מה שהוא אמר, כולם היו בלחץ, והוא אומר לנו : "אם לא תקרעו שמיים לא יהיה פה שום נס"
כולם מסתכלים אחד על השני, והרופא לא מבין שהוא נפל על המשפחה הלא נכונה. שתבינו מעולם לא התפללנו , מעולם לא ידעתי מה באמת עומד מאחורי כל דבר. הוא אמר תנסו, ופתאום, פנה למישהי אחת , אליי, הוא אמר לי :" את , את תצילי אותו ,את בת של מלך אני מרגיש את זה ממך" הסתכלתי על סבתא שלי , אמרתי לה: "סבתא בת של מלך? אני? מה הוא רוצה ? "
והיא אמרה: "תנסי, אני מאמינה בך"
ניסיתי , לקרוא את הטקסט שאני רואה , באמת שניסיתי אבל לא הצלחתי, לא להתכוון ולא להתחבר.
הרופא יצא מהחדר ואמר :" זה היה מקרה חמור ביותר, מצטער"
כולם התחילו לבכות, לצעוק, להתעצבן איך יכול להיות , אבל אני , אני לא הזלתי דמעה , פשוט הרגשתי שאני כלום, לא הצלחתי להציל אותו , לא הצלחתי להתפלל… עאלק בת של מלך…
הייתי בטוחה שאולי אולי יהיה סיכוי, מהדברים הקטנים ששמעתי על אמונה, שמעתי שה' עושה ניסים , אז אמרתי טוב הוא יעשה פה נס , הוא יציל אותו , זה יהיה כמו בסרטים שתמיד יש מתח וכולם בטוחים שזהו, אבל בסוף יש סוף טוב , במקרה שלנו סוף טוב לא היה …
הגיע היום, היום הכי קשה באבל, היום שעולים לבית העלמין , לקבור , אותו, את אחי, זה פשוט לא הסתדר לי.
אחרי המון הספדים ,בכי וצעקות, הגיע ההספד של המפקד שלו . את ההספד עצמו אני לא זוכרת אבל משפט אחד כן :" הוא היה קרוב לה' , קרוב למוות, הוא אמר לפני הפיצוץ "שמע ישראל" , ונפל" , ברגע שהוא אמר את זה הבנתי הכל, הבנתי את מה שהמורה שלי מהבית ספר אמר: "כשאדם קרוב לה' הוא הכי קרוב לה' ", הבנתי שזה אומר שאחי היה קרוב לה', הוא הרגיש את המוות שלו, אבל הוא גם היה קרוב לה' רוחנית, הרי לא ידענו מה זה כל הדבר הזה שנקרא אמונה , והמשפט האחרון שהוא אמר זה שמע ישראל, אולי שתי המילים שהכי מאפיינות את האמונה שלנו.
הוא היה קרוב אליו , יותר ממה שהוא חשב…
אני מספרת לכם את זה היום, כעבור יותר משנה מהשבעה באוקטובר היום שבו אחי נפל בקרב . ואני אגלה לכם משהו , כל המשפחה שלנו התחזקה , וחזרנו בתשובה, בזכות הרופא ,בזכות סבתא שלי , אבל בעיקר בזכות אחי, בוא נגיד… אפשר להסכים שבורא עולם באמת לוקח אליו את הטובים ביותר…
