השמים כל כך יפים, לא כך? מלאים בכוכבים נוצצים בשמים. מי אי פעם ראה את יותר מביליוני הכוכבים שנמצאים בחלל מלבד אלוקים?
כל כוכב הוא שונה, לכל כוכב יש יחודיות משלו' שאף כוכב אחר לא יוכל לחקות. רק במקומות מסויימים באמת אפשר לראות כוכבים רבים נוצצים בלילה. יש האומרים שאם תסתכל על השמים בלילה בהיר ותראה אותם, תיפול באותו הלילה לשינה מתוקה ותשמע את מנגינת הלילה שאולי לא תזכור.
אפילו אנשים אבודים שעולמם חרב עליהם, יודעים שהתרופה הכי טובה לנפש אם הכל כבר אבוד, זה לתת להם להאיר לך ולהניח ללילה להרדים אותך, הדאגות נרדמות, ומתפוגגות, ונעלמות, ומניחות לך עד שהשמש תזרח.
זה מה שאני עשיתי באותו הלילה, בדקות האחרונות שלי כשהבטן שרפה מכאב וכשהייתי מלא בחרטות על שלא הספקתי להציל כלום, אבל מסופק מכך שהצלחתי להציל המון.
נפלתי על יד עץ ונשענתי עליו. הבטתי לשמיים ודמעות התחילו לזרום מעיניי, לא ידעתי האם זה מההבנה או מהכאב או מההתרגשות.
אבל הכוכבים נראו כל כך יפים. אז חייכתי…
הרוחות היו חזקות והיה לי קר. אבל גיבורים עושים הכל כדי להגן על מה שחשוב להם. אמרו לי תמיד שגיבור זה אדם חזק שנמצא במקום ובזמן תמיד כשצריך אותו. אבל אני עכשיו חלש ואני לא תמיד נמצא בכל מקום שצריך אותי. אבל לפחות אני יודע שאני מוכן להקריב את עצמי ולתת מעצמי למען מה שחשוב לי להגן עליו. אני יכול להיות גיבור רק בדרך האנושית ובגרסא הכי טובה שאני יכול להיות, זה מספיק טוב נכון?
אבל תמיד אהבתי את השמים ואת החלל. העולם השקט הזה שכנראה שאין בו יותר מידי דאגות.
כל הגיבורים מקווים שיזכרו אותם כמו כשאנשים מסתכלים על הכוכבים בלילה. האם גם אנשים יכולים לזהור בחשיכה? או שבשבילי זה כבר מאוחר מידי? כי גיבורים שהולכים, הם כמו כוכבים שמפסיקים להאיר, בין אם כן ובין אם לא, כולנו יחודים וזוהרים בדיוק כמו הכוכבים.
כולנו גיבורים. אנחנו רק חייבים להתאמץ לצאת לאור.
כולנו כוכבים וגיבורים.
תפריט
