הם כולם הלכו
למגינת ליבי
והשאירו אותי פה,
לחיות על סד העינויים של הזיכרון
להתענות בכל יום מחדש
כשנשמתי אוספת עוד רגעים
ושופכת אותם לתוך אגם ילדות, לתוך מעיין ליבי
אני שוחה בו מדי שעה
ולפעמים,
כשהמציאות מציפה אותי
אני יורדת אל מימיו הצלולים של האגם
מתערסלת בחיק החיים שהיו
והם כולם הלכו
המתים שחיים בי
רק הזיכרון נשאר
זכרון שטבוע בי
ואני
טובעת בו.
