ליאור יושב על הספסל בגינה,
הוא משקיף לחצר, מביט לשכונה.
ליאורי רואה המון אנשים, מבוגרים, נערים וקצת ילדים,
ושם, בקצה השכונה יושבת אחת, זקנה,
מקומטת, עם מבט קצת מוזר, יושבת מחכה, מי יודע למה.
ליאור מסתקרן, הוא בוחן אותה קצת,
וכמעט מיד הוא מבחין בכוס קרטון קטנה שיושבת איתה,
גם היא מחכה.
אנשים מסביב עוברים במהירות, זו דוחפת עגלה, וזה עסוק, נראה קצת חשוב.
והכוס עוד ריקה, גם הכיס של ליאור, ולפתע בראש התחילו להתגבש מחשבות, ותוך רגע לליאור יש תוכנית מפורטת,
איך יחצה את הכביש בקפיצה משולשת, ידלג בין המכוניות לצד השני, כולם יעצרו,
ינעצו מבטים, והוא? ילך בשלווה ליד הזקנה יעמוד ויסביר לקהל שנאסף מסביב,
על הכוס הריקה, הזקנה המסכנה, על מה צריך ומה נכון ובכלל איך צריך לנהוג,
ואז ימחאו לו כפיים ההמון וכולם את הכוס ימלאו ואותו אפילו קצת יצלמו, ויבואו כתבים,
הוא יהיה בעיתונים, יראו אותו בחדשות, הוא בכל הכותרות, הוא יהיה כוכב, מפורסם, ענק,
הוא יטוס לחו”ל, יעביר הרצאת, ילמד את כולם מה ואיך לעשות, איך להיות ממש כמוהו, נדיב ועניו,
אמיץ כל כך, הוא יהיה עשיר, יעזור לכולם, יאהבו אותו בכל העולם, הוא יהיה אדיב ונחמד לכולם,
איך ילך על השטיח האדום, פרס הנובל, תשואות ההמון, כולם יעמדו, ימחאו לו כפיים,
יעשו לו כבוד, יטפחו על הכתפיים-…
“ליאורי” אמא אומרת, “קדימה, צריך להספיק להוציא את הקטנה”.
ליאור יושב על הספסל בגינה,
הוא משקיף לחצר, מביט לשכונה,
ליאורי רואה המון אנשים, מבוגרים, נערים וקצת ילדים,
ואז עובר לו אחד, גמלוני מעט עם קצת זיפים בצד, מוציא ת’ארנק, שולף שטר, מתכופף מעט ואומר,
“תמיד חלמתי להיות משהו חשוב, כשהייתי קטן חשבתי רק בגדול ואז קצת גדלתי והבנתי,
אני לא צריך שום דבר, יש לי חיים, כסף, חברים, משפחה, יש לי הכול
מלבד התחושה, התחושה של לעשות משהו טוב, להועיל, לעזור.
אז את השטר הוא שם בכוס, הודה לזקנה ונעלם בפנייה בקצה השכונה.
ליאורי קצת מבולבל, הוא לא מבין, בכלל, הוא מתחיל לחשוב, לנסות להבין אבל אז,
אמא הגיעה ולקחה את ליאור, היא בכלל לא יודעת שבעוד שנים,
השכונה תשתנה, החיים ממשיכים, על הספסל בגינה יישב לו ילד קטן,
שמו שחר, אבל זה כבר סיפור אחר אז ממש בקצרה שלא נתבלבל,
הוא יראה משהו בקצה השכונה, עם מראה קצת מוזר, גיטרה וכוס ריקה מנייר, הוא יחשוב מחשבות, מה ואיך לעשות ואז, יעצור לו אחד, גמלוני שכזה, לא מגולח, יוציא ת’ארנק,
ישלוף שטר, ימלמל איזה משהו, ימשיך בחיים, ישאיר את שחר לנסות להבין,
יהמהם לעצמו מנגינה עליזה, עם חיוך קטנטן ותחושה נעימה.
