הסתכלתי על העננים
שכיסו את השמש.
האור הרגיל והחמים
נעלם לי אמש.
השלט "מאפייה" תלוי
בכניסה. נכנסתי ושאלתי
"אפשר עוגה ?", ביקשתי גם
נרות, ליום הולדתי. אבל אז
נכנסת וחגגת יחד איתי.
אני ואת, למסע יוצאים.
ביחד נהנים, מאור הפנסים.
הרגשתי את ידך עוטפת
את ידי, כשלאט לאט
היא מחממת אותי.
העננים והלכלוכים
הצפים בראשי, נעלמו
כלא היו, כי את לידי.
איזה עולם מדהים
כשאנחנו שניים. מחזיקים
לאחד השנייה את הידיים.
השמש החמה מלטפת
את פני. הגוף הקר שלי,
קירקר עד בלי די. עכשיו
כשאני חם ואת צועדת
לידי. אוכל לספר
לך, כיצד עזרת לי.
בימים האפלים, כשהעבר
חזר. העתיד שלי סילק אותו
ללא מעצר. הרגשתי את מוחי
משתגע, ואת גופי הרעוע.
בכיתי שוב, והבנתי שהוא פגוע.
הרוח הרגישה קרה מתמיד,
הרגשתי שאני הולך להפסיד.
הזמן אזל ויום הולדתי התקרב, אך כבר הופעת מולי, באותו הערב.
השמחה הישנה, חזרה אלי בשנייה.
כאילו החיים, מנצלים כל דקה.
שאלת אותי לשלומי והרגשתי מבורך, שזכיתי להיות בקרבת בצד שלך.
