להתרכז בהרגשה הנכונה
ולא ליפול לתהום העמוקה,
כשהלב בוכה דמעות בלי קול
והדרך חזרה הביתה ארוכה.
להיאחז בדבר שהכי קרוב ללב,
שעוזר לי בלילה לא לפחד.
כשהעלטה בולעת את האור בשעת חצות
ואני יודעת שאין לי עוד מה לקוות.
כשמילים מתרוצצות מול העיניים
ורגשות מתזזים בתוך הלב,
כשהבושה מתגנבת אל תוך הענווה
והמחשבות שוקעות אט אט אל הלא נודע.
כשאין לי דרך לספר
ולבטא בצורה אחרת היא איננה אפשרות,
אני לוקחת דף ומתחילה לשורר
שירים בחופשיות.
